מישהו מוכן להחזיק לשנייה את הפרס הזה?

ביום שבת שעבר עמד מוהן באבו על במת טקס פרסי הקולנוע בטלוגו וסירב לקבל את פרס ה"סלבריטי". בעיתונים כתבו שחשקה נפשו בפרס אחר, פרס ה"אגדה".
אבל מה שבאבו עצמו באמת רצה היה לעורר דיון. בעוד אזני כולם קשובות לקבל ממנו הסבר על התנהגותו המוזרה, עמד באבו עצמו ושאל את הקהל: "מהי בדיוק אגדה?"

מוהן באבו. סירב לקבל פרס. הצילום מכאן

 

 

האמת היא שבאבו עצמו, מהשחקנים הבולטים בטלוגו וכן איש של פוליטיקה וחינוך, ידע כבר את התשובה לשאלה ששאל. אבל הוא רצה שהקהל יתאמץ קצת בעצמו.

ולכן הוא נתן להם רגע לחשוב.

 

עכשיו, בהודו זו לא שאלה כל כך מסובכת. אחרי הכל, בניגוד להוליווד שבה לחלוטין כבר לא ברור מה ההבדל בין סלבריטאים לאלוהים עצמו, בתרבות ההודית עובר גבול ברור מאוד בין השניים. להיות סלבריטי, אומר שאתה מפורסם כי כנראה אתה יפה (כמו אישוואריה ראי), או כי את יוצאת עם מישהו מפורסם אחר (כמו פדמה לקשמי, זוגתו של סלמן רושדי), או סתם כי השיער שלך עונה על כל הקריטריונים. יש גם מפורסמים בנסיבות פחות טובות, למשל השר המושחת ביותר בממשלה (לאלו פרסד, שר הרכבות לשעבר) או איש הדת המואשם ברצח (השנקאראצ'ריה של קנצ'יפורם).
אבל להיות אגדה – או, זה כבר אומר שיש בך משהו על אנושי.למשל, זה אומר, שאתה נמנה על הכותר היוקרתי בוליווד לג'נדס, יחד עם פיגורות מוסיקליות כמו לטה מנגשקר ומוחמד ראפי. אגדות נמצאות גם בפוליטיקה ההודית, שבה הרבה אחרי מהטמה גנדהי עדיין הופכים פוליטיקאים לסמי-אלים.

בימים האחרונים, אם להיות ממש עם היד על הדופק, מסתמן סיכוי לא רע שהשחקנית שילפה שטי, תהפוך מסלבריטאית לאגדה, לאחר נצחונה רווי השערוריות בתכנית הריאליטי הבריטית "סלבריטי ביג בראדר".

האם תצטרף שטי (מימין) לשורה של אגדות בנות זמננו? (כאן ראפי ומנגשקר)

בקיצור, ההבחנות הן ברורות: בעוד הסלבריטאי הוא בר-חלוף, ה"אגדה" הוא סוג של על-אדם, שכן על שמו רשומה כבר חלקה באותו כוכב לכת חלופי שקוראים לו "הנצח".

וכיצד קונה לעצמו אדם חלקה אגדית בנצח? כאן נכנסת לתמונה האלה. שמכל האנשים והסלבריטאים בעולם, נגעה דווקא בו.

 

אצל משוררים אומרים שהיא שוכנת על קצה הלשון. אצל ציירים היא נמצאת על קצה המכחול. הרקדניות מוצאות אותה בתנועות הידיים ואילו אצל השחקנים, אצל השחקנים היא מתממשת ממש בגופם. כך שלרגע אחד על הבמה, או מול המצלמות, הם אינם עוד בני אדם. הם הופכים להיות היא.

מוהן באבו, אחרי 506 (!) סרטים שבהם שיחק ועוד 44 אחרים שהפיק, אחרי מוסד חינוך ייחודי שהקים ואחרי פעילות פוליטית עניפה, עמד על הבמה של פרסי הקולנוע בטלוגו ושאל את הקהל האם אגדה יש רק אחת? האם היא באה ביחיד ולא ברבים? ומדוע יש פרס אגדה אחד בלבד בכל טקס? בכל שנה? 

באבו לא היה תאב בצע. מה הוא באמת רצה מהם? הטריד אותו שמעולם, במסגרת קולנוע הטלוגו, לא זכה שחקן מקאסטות נמוכות בפרס ה"אגדה".

     

 

 

כששמעתי את הסיפור הזה חשבתי, שככה בדיוק, כפי שעמד על הבמה באותו היום, ללא פרסים וללא משחקים, ככה נראית האלה בגופו של אדם.

 

אישוואריה ראי. בניגוד גמור לכל מה שנכתב פה עד עתה, היא כבר הוכתרה על ידי הגברים בפרס האגדה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן
 

8 Responses to “מישהו מוכן להחזיק לשנייה את הפרס הזה?”


  1. 1 תומר 05/02/2007 ב- 13:12

    כשהייתי בבומביי לפני שנה, הייתי כל בוקר, בדרך אל האוטובוס שיקח אותי אל ראמש בלסקר הגורו האדוויטי, קונה עיתון. אני חושב שהכי אהבתי את ההינדוסטאן טיימס, למרות שהוא לא הכי מעמיק (ואולי בגלל).

    הקיצור, יום אחד אני פותח את העיתון ורואה כמעט את כל העמוד הראשי תפוס על ידי סיפור אחד: אמיתאב באצ'ן התאשפז! הכותרת:
    "What is wrong with our Megastar???"

    היתה לו איזה בעיה פנימית והוא עבר ניתוח. הכל הסתדר כמובן, אבל במשך ימים התקשורת עסקה בפרטי פרטים במעיו של באצ'ן, נוצלה ההזדמנות לערוך סקירות מקיפות על חייו ופועלו, וטובי המומחים הוזמנו לאולפנים כדי לפרשן להעריך את הסיכויים – לא שהוא יחיה, אלא שהוא יחזור לעבודה, כלומר להסרטה, כבר בחודש הבא.

    אגדה או לא?

  2. 2 מיה 05/02/2007 ב- 13:36

    אבל זו בדיוק ההשפעה ההוליוודית על בוליווד ואחיו טוליווד (ההוליווד שבטלוגו), וההשפעה הזאת עושה הרבה רעש וכותרות בעיתונים.

    אבל אגדה, תומר, אגדה!
    זה באמת שלא מוצאים הרבה.
    אפילו לא בהודו

    לפחות לאחרונה נדמה שהאלה נוגעת פחות באנשים, וצלמי העיתונות נוגעים בהם יותר

  3. 3 רוני 05/02/2007 ב- 14:34

    האם יש סממנים פיזיים? שמות אופייניים? האם זה עדיין פוליטיקלי קורקט לדבר על זה?
    איפה עוד משפיעה עדיין שיטת הקאסטות?

  4. 4 מיה 05/02/2007 ב- 14:42

    בעיקרון, רוני, יודעים פשוט מהשם. יש שמות משפחה שמשוייכים לכל קאסטה. שלא כמו בארץ, אין בהודו מנהג של החלפת שמות משפחה. וגם יש, בסך הכל, גאווה אישית גדולה בקאסטה שלך. אפילו אם היא לא קאסטה מאוד גבוהה. ככה, לפחות, אצל ההודים שאני פגשתי.
    לפעמים גם יש סממנים פיזיים, אבל זה בקבוצות מאוד מסוימות ובאיזורים מסוימים. על-פי רוב, כזרה שמגיעה מבחוץ, אין לך דרך לדעת אלא אם כן אומרים לך או אם את מזהה את השיוך של השם.
    האם זה פוליטיקלי קורקט? העניין הוא שכל שיטת הקאסטות ההודית נמצאת כבר עשרות שנים מחוץ לחוק. אבל התרבות עצמה, והמחשבה הפופולרית עדיין מייחסות לקאסטות מעמד מכונן ממש. ראי למשל את שיטת הנישואין ההודית, שעד היום לא השתחררה מהשיוך הקסטי. זה פוליטיקלי קורקט לדבר על זה כי אחרת לא החוק ולא שום דבר אחר, כנראה, יצליח לשנות כל מיני קבעונות בראשם של אנשים.
    מה שמעניין, אגב, הוא שגם אלו שמתנגדים לשיטת הקאסטות לא מבקשים, בדרך כלל, לבטל אותה לחלוטין. הם פשוט מציעים להתייחס אליה באופן שונה, או לצמצמם את אלפי הקאסטות לארבע המקוריות שאיתן התחילה ההבנה החברתית בהודו.

  5. 5 סֵג 05/02/2007 ב- 21:43

    לדעתי, זה יקח עוד הרבה זמן עד שהקאסטות יתפרקו (שתי דורות פלוס). אני זוכר ששמעתי כל מיני סיפורים נוראים על צעירים שניסו לערבב קאסטות. זה נגמר בדם הרבה פעמים.
    אני שמח שכבר יש מעט מאוד אנשים שמתאכזרים לחסרי-קאסטות, וכל מיני דברים כאלו.
    שהקאסטות יתערבבו, זה כנראה יתחיל בערי הנמל הדרומיות של הודו, ובכלל בדרום.
    האופי של הבחור הזה, כמו שאת מתארת אותו, מזכיר לי איזה אנשים טובים יש באיזור שלו.

  6. 6 גלי 07/02/2007 ב- 16:34

    לסג – לפי מה שאני מכירה את דרום הודו, זה המקום האחרון בהודו שיוותרו בו על הקאסטות. אני גם לא חושבת שהשחקן הטמילי, מוהן באבו, התכוון לוותר על הקאסטות. הוא רק ביקש לוותר על האפליה בחלוקה של הפרס.
    הם מאוד מאוד קנאים לחלוקה שלהם למעמדות ברורים.
    היית שם?

  7. 7 סֵג 08/02/2007 ב- 13:43

    כן, הייתי שם. אולי אני טועה? אולי.
    הדרום חשוף יותר לתרבות המערבית, הוא יותר מתועש, ויש שיוויון יותר רציני בין נשים לגברים. בגלל זה ניחשתי ככה.

  8. 8 ליאל 29/09/2007 ב- 14:08

    אישווריה ראי הכי יפה בעולם!!!!!!!!!!!!!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: