חברים! אל נולד!

נתחיל ברשימה חלקית של אלים שכולם מכירים:
 
מהטמה גנדהי (בעברו: מהנדס, עורך דין, פעיל פוליטי, חתן פרס נובל), אם.ג'י. אר – כוכב סרטים טמיליים שגם כיכב כראש ממשלה מיתולוגי בטמיל נדו עד מותו בשנת 1987. שירדי סאי באבא – קדוש הודי, 1838-1918, כיום עובדים אותו במקדש בעיר שירדי. ג'איה לליטה (עד לא מזמן ראש ממשלת טאמיל נדו. עם הפסדה בבחירות האחרונות ביוני 2006  שודרגה לאלה).
 אגב, אפילו הבודהה התחיל כאדם וסיים, יש להניח שלמורת רוחו, כמין אל בעל מקדשים.

מקדש גנדהי ליד תחנת הרכבת של מדרס. צילום: מיה טבת

 
זה ללא ספק אחד האספקטים המעניינים ביותר במחשבה ההודית. המעבר הגמיש לכאורה מאדם לאל. האמת היא, שבסמסטר הקרוב אני עומדת להעביר קורס בעניין הזה ממש. אך לעת עתה התכנסנו כדי לקרוא ביחד עיתונים.
 
עכשיו, פיתחו את העיתון ההודי באיזשהו יום. בכל יום. לצורך העניין פתחו אותו היום. התשיעי לפברואר, כך מסתמן יהיה היום הראשון מבין שלושה של הפסטיבל הראשון שיחגג למלך מהמאה ה – 16 בשם קרישנה-דוה-ראיה.
פסטיבלים, חשוב להבהיר, נערכים בהודו עבור אלים.
 
המלך קרישנהדוואראיה, להלן המלך ק. הוא בעצמו דמות מרתקת. בשנת 1518, בעת שעמד בראש הממלכה האדירה של ויג'איאנגרם, נגלה בפניו האל וישנו בחלום. המלך בדיוק תפס תנומה קלה במקדש שריקאקולם, אך חייו השתנו – האל ציווה עליו לכתוב יצירה בטלוגו. יצירה זו הפכה להיות הראשונה בקורפוס של חמש יצירות ענק, ואף הובילה את המלך להיות אחד מפטרוני הספרות הגדולים ביותר שידעה הטלוגו. תחת ארנקו הנדיב חנך המלך ענקי ספרות כמו פדנה ופינגלי סורננה.
מה עוד? ובכן, מספרים עליו כי היה בעל חיוניות ושמחת חיים אם כי נטה להתקפי זעם, בינוני בגובהו ובכושר גופני טוב.
 
האם די בזאת כדי להפוך לאל? מסתבר שכן.

המלך קרישנהדואראיה. יהפוך היום לאל

 
המלך ק. יהפוך לאל במשך שלושת הימים הקרובים. במהלכם יושקעו חמישה לאק (חמש מאות אלף רופיות, כחמישים אלף שקלים) בהצבת פסל ברונזה שלו בעיר שריקאקולם, היכן שחלם את חלומו. מישהו מצאצאיו יהיה נוכח בטקס ופסטיבל ספרותי ייחגג במשך שלושה ימים. יש להניח שעם הזמן ייתלו שרשראות של פרחים על צוואר הפסל. מישהו שמחפש השראה ספרותית ידליק קטורת. ברהמין פנוי יתחיל לנהל טקסים במקום. בואו נבדוק את זה בעוד שנה, אני מתערבת איתכם שבמקום ההוא כבר יימצא מקדש.
 
אף אחד בהודו לא יהיה מופתע ממהלך הפיכתו של המלך ק. לאל. אפשר לומר שהם רגילים לזה. הם אוהבים את זה. מקדשים חדשים קמים חדשות לבקרים. לעתים גם האלים שבהם חדשים. גם המלך הנפטר ק. לא יהיה מופתע מהשינוי הטרנסצנדנטי העובר עליו כחמש מאות שנה לאחר מותו. תקופת חייו הצטיינה יותר מכל תקופה אחרת בהגמשת הגבול שבין מלך ואל. מלכים רבים כינו את עצמם אלים ואף תפשו את עצמם כשלוחה ארצית של מלכות שמיים.
 
אותם מלכים-אלים נהגו להעסיק משוררים שתייגו אותם כאלים בשירתם ומאוחר יותר קיבעו את מעמדם כאלים בנצח זיכרון הדורות. המשוררים שנאו את הג'וב הזה. אבל גם הם היו חייבים לאכול משהו בסוף היום. העם, לעומת זאת, קיבל את התיוג הזה בהנאה. מה שנדמה כטרנד משונה הפך ברבות הימים בהודו לתופעה שבשגרה. א.ק. נאראיאן, מהסופרים החשובים של דורנו, מתאר זאת בספרו המצוין The Guide.
בספרו מתאר נאראיאן מדריך תיירים פשוט שעובר משבר בחייו האישיים, מתיישב במקדש וגוזר על עצמו צום ולהפתעתו זוכה ליחס של קדוש מצד מבקרי המקדש. לא נגלה כאן את הסוף. אבל בשלב הזה של המאמר כבר אפשר לנחש אותו.
 
היכן צמחה הדינמיקה התרבותית הזאת שבקלות רב כל כך ממליכה לה אלים? כנראה שהיא נטועה  באיזושהי הנחה שטמונה בבסיס המחשבה ההינדואית ומייחסת הן לאדם והן לאל טבע מעט מתעתע. בהתאם גם מתקיים ביניהם רומן רב-פנים ותהפוכות. האם הם אחד? האם הם שניים? האם הם יכולים להתמזג? הודו אינה מעניקה תשובה אחת לשאלות הללו. היא מעניקה תשובות רבות.

 

ג'איהלליטהה, ראש ממשלת טמיל נדו לשעבר, עוברת הסבה לאלוהות

 

 

 

נדמה שהאדם מקנא באל? ובכן, לעתים גם האל מקנא באדם. ראו את רשימת האלים המתאהבים בדמינטי היפה, והמאבדים אותה למורת רוחם לטובת מלך מסוג אדם.
נדמה כי האדם שואף תמיד להתאחד עם האל מתוך אהבת האל? ובכן, פעמים רבות קורה הדבר גם מתוך שנאה. דבר כזה מתרחש בסיפור המלחמה שהכריז שישופלה על לא אחר מאשר האל קרישנה. הוא כמובן מפסיד. אך הדבר משול להכרזת מלחמה של ישראל על ארצות הברית. ישראל תהפוך במקרה כזה לעוד מדינה אמריקאית מסופחת ואילו שישופלה, בשל אותה הכרזת מלחמה אבודה מראש, נבלע על ידי האל והפך להיות חלק ממנו.
ולמרות הנאמר פה, קורה גם שהאל מפחד מהאדם – זה קורה בעיקר כשיותר מדי בני אדם צועדים בדרך הדהרמה והאלים חוששים מצפיפות בגן העדן. הם שולחים אל הארץ אלים אחרים שיסיטו את האדם מהדרך.
מאידך, כאשר נעלם האדם מהאל לתקופה ארוכה מדי, יחפש האל אחריו, שכן אפילו אלים יודעים שללא דבקיהם מה יוותר מהאלוהות שלהם?
 
זהו בדיוק הכוח שיש לאדם בעולם. הכוח לתמרן את האלים שלו ולא רק להיות מתומרן. הכוח להיעלם ולשוב. לרצות ולא לרצות. וכמובן, הכוח להמליך לעצמו אלים אחרים.
לעתים יהיו אלו פוליטיקאים, לעתים כוכבי קולנוע, לעתים יהיו אלו פשוט אלים של אחרים. אללה הוא כזה. ישו הוא כזה. ההינדואיזם מחבק לקרבו אפילו את הבודהה עצמו כאחד מאליו.
 
וכשהאדם יתקרב יותר ויותר אל עצמו, פנימה, אם תרצו, או הרחק, או עמוק, האל שהוא ימליך יהיה לא אחר מאשר הוא עצמו.
אם אני מבינה נכון, את זה בדיוק מכנות אסכולות פילוסופיות שונות "שחרור".
 
למי שמתעניין:
אסכולות שיקראו לזה שחרור: אדוויטה, יוגה, טנטרה. הבהקטי על גווניו השונים.

ישו, אללה ובודהה כאלים הינדים? כן, הואישנווים טוענים שהם אחת ההופעויות של האל וישנו על פני הארץ.

שישופאלואדהה היא יצירה שירית שנמנית על השירה הגדולה בסנסקריט. היא חוברה על ידי המשורר מגהה בהתבסס על סיפור מהמהאבהרטה.

סיפור נלה ודמינטי, שהפך זה מכבר לאפוס בפני עצמו, מופיע גם הוא במקור במהאבהרטה.

הפסטיבל של קרישנהדווהראיה יימשך עד ה – 11 לחודש. הישארו מעודכנים בעיתונים.
 
 
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן 

20 Responses to “חברים! אל נולד!”


  1. 1 תומר 09/02/2007 ב- 17:12

    מיה, יש לי שאלה:

    האם האנשים האלו שהופכים לאלים נחשבים ממש לאווטרים, כלומר ממש בדרגה של קרישנה וראמה? או שהם מעין דמי-גודס כאלה, סמי-אלים, או כמו שהיו אומרים היוונים אולי: דיימונים?
    כי לא נראה לי שעובדים באותה רצינות את קרישנה, שירדי סאי באבה ואת גאיהלליטהה. או שאני טועה?

  2. 2 סֵג 09/02/2007 ב- 19:02

    לי הייתה מחשבה כזו, שאום זה כמו 1, וכל האלוהים הנמוכים יותר הם שברים (חצאים ושלישים וכו'), ואפשר לפצל אותם גם לאלים אחרים, עד שבסוף מגיעים לבני אדם פשוטים.
    יש לי הרגשה שמתישהו שאני אקרא את סרי אורבינדו כל העסק הזה יובהר לי.
    בכל מקרה, זה אחלה רשימה, תודה!
    וגם, פעם התעצבנתי שההינדים רואים בבודהא אל (זה היה נראה לי די דבילי), אבל עכשיו נראה לי שזה האופציה הכי סבירה וטובה בתוך השקפת העולם שלהם.
    שלום.

  3. 3 מיה 10/02/2007 ב- 20:52

    תומר,
    ניקח למשל את ג'איהלליטהה – מהאחרונות שנוספו לפנתיאון האלות. ההנחה של המאמינים בה היא שראש ממשלת טמיל נדו לשעבר היא אחת ההופעות של אלת השפע לקשמי. נתעלם לרגע מהעובדה כי ג'איהלליטהה בעצמה מיתגה את דמותה כלקשמי באמצעות אנספור מודעות ומסעות בחירות. המאמינים שלה אכן רואים בה הופעה נוספת של האלה על פני הארץ. לעומתה, הסאי באבא משירדי מוסבר כהופעה של האל וישנו. לעתים אחרות הוא מיוחס לאלים מקומיים אחרים. וכך או כך, מרכז הדבקות בו בעיר שירדי מציע מקדש פעיל סביב השעון ובו מורטי (צלם) ענק של הסאי באבא.
    את מי עובדים יותר ברצינות? אין לי מושג. דבקים של סאי באבא עשויים להיות הרבה יותר נחרצים ועסוקים דתית מדבקי קרישנה. למרות שאין ספק כי הדת של קרישנה ותיקה ורחבה יותר.
    ואגב, מידת הרצינות אולי אינה השאלה שתוביל אותנו להבנה של הנושא. בהודו קמים חדשות לבקרים מושאי אמונה שאינם אלים או בני אדם והדבקים עובדים אותם ברצינות מוחלטת.
    למשל, הנתקלת בדת הדבקים של הסו-דרשן – הלא היא נשק הצ'אקרה הבלתי מנוצח של וישנו?
    אנשים רציניים מאוד, המייחסים לסו-דרשן את הכוחות האלוהיים שביקום.
    מה תגיד על זה?

  4. 4 מיה 11/02/2007 ב- 09:29

    תקרא את שרי ארובינדו ותספר לי. כך או כך, אם העולם באמת מוסבר באופן שהצגת הרי שמדובר במטאפיזיקה לשונית שבראשה עומדת המנטרה שהיא גם הברה "אום". אם כך, גם שאר האלים ובני האדם הם מנטרות. מה בדיוק גורם למנטרה מסוג אנושי להפוך למנטרה אלוהית?

    ובעניין הבודהה – גם אני הגעתי לאותן ההבנות ממש.

  5. 5 מיסתורימן 11/02/2007 ב- 12:00

    את חמודה מאוד.
    לא אלה, אבל בהחלט ראויה לזר פרחים וקטורת.

  6. 6 תומר, מיה 11/02/2007 ב- 20:14

    1.
    האמונה היא לא אלמנט חיצוני במהותו.
    מושא האמונה החיצוני הוא לעזר בתהליך פנימי.
    2.
    כל קבוצה של אדם אחד ומעלה יכולה להכתיר את מי שהיא רוצה להיות לה לאל או אפילו, אם תרצה, חצי-אל, אליל, כוכב ילדים.
    3.
    מיה:
    אל הוא לא בהכרח אוואטר.
    .God is not (necessarily) a deity
    הטרמינולוגיה (סמנטיקה קונטקסטואלית) פה, בייחוד בגלל שהיא עוברת תרגום\פרשנות\פילטר לא רק סמנטי אלא גם קונספטואלי, תרבותי ואישי היא חשובה במיוחד.

  7. 7 מיה 11/02/2007 ב- 20:47

    האמונה אכן אינה אלמנט חיצוני. זה כשמדברים על אמונה כמושג. אבל אם מדברים על אמונה בהקשר ההינדי המודרני, בהחלט יש לה סממנים חיצוניים מובהקים ובעלי משמעות. לעתים מושא האמונה בחיצוני הוא לעזר בתהליך פנימי, כפי שכתבת. אך לעתים – לא. לעתים החומרי, הנוזלי, המריח, הנוגע – הוא האמונה. לא סמל שלה. לא מקדם שלה. לא סממן ולא מטאפורה.
    לגבי סעיף 2 – ברור. וטרוויאלי אפילו. ובכל זאת, ההכתרה של מישהו כאל אינה טרוויאלית. גם כלל לא ברור מה זה אומר שאישה בשר ודם היא עתה אלה. בחייה. מבלי שהייתה כזאת קודם.
    ולגבי האוואטרות – אלו הן הופעות של האלים על פני הארץ. לעתים זה רק חלק מהאל. לפעמים זה האל במלואו (כמו למשל הופעתו של וישנו כונקטשוארה היא הופעה של האל במלואה). כפי שעניתי כבר לתומר, אם אני מבינה את זה נכון, אותם בני אדם שמוכתרים לאלים נתפשים בהודו כאוואטרות של האלים. האם אוואטארות שהן האלים במלואם? האם לא?
    ומי יכול בכלל למדוד?

  8. 8 ל"מיה" 11/02/2007 ב- 21:35

    1.
    א.
    מה ההבדל בין סגידה לאמונה?
    האם למילה אמונה ישנם פירושים שונים בהקשרים שונים? ואם כן, על איזה פירוש ובאיזה הקשר מדובר במקרה זה?
    ב.
    הוא עדיין נובע מתהליך פנימי כלשהוא.

    2.
    מבחינה מילולית זה טריוויאלי (ופשוט) באותה מידה שהמדיה מכתירה כוכבי ילדים על כל המשתמע מכך בפועל.

    מה המילה שההודים השתמשו כדי לתאר את סטטוס ה"אל\ה" במקרים הנ"ל?

  9. 9 מיה 11/02/2007 ב- 22:17

    נדמה לי שהבעיה העיקרית של כל מי שבוחן את הודו מבחוץ היא בעיה מושגית. ובעיקר בעייה של גבולות בין מושגים. מה שלנו נראה כהבחנות ברורות, יצוקות, נצחיות, כלל אינו מתקיים באותו האופן בהודו. למשל, ההבדל בין סגידה ואמונה. אני כלל לא משוכנעת שבהודו, המודרנית, קיים גבול ברור בין המושגים הללו. כמו שאני די בטוחה שההבדל בין "פנים" ו"חוץ" אינו עומד באותו המקום שבו הוא נמצא אצלנו, אם בכלל הוא עומד בהודו במקום כלשהו. לפיכך, כשאני בוחנת את הודו אני משתדלת לכבד את גמישות הגבול שהם עצמם מציבים לאורך אלפי שנים של מחשבה ולא לכפות עליהם את המושגים שלנו. האם הצלמים החיצוניים אכן "חיצוניים" בעוד שהאמונה היא תהליך "פנימי" כלשהו? בהכרותי את המחשבה ההודית, אני מניחה שהם עצמם יגידו שהנחה זו היא מפוקפקת. מה בדיוק קורה כשאדם מקבל את מבטו של הצלם (דרשן) במקדש? האם הצלם מביט בו? האם הצלם מביט מתוכו? האם יש אדם ויש צלם בנפרד? לא לפי הכתבים ההודים. אלו אומרים כי מי שאינו אל לא יכול לעבוד את האל. כלומר – יש איזה תהליך של הפיכה זמנית לאל שמתרחשת בכל פעם שאנו הולכים כראוי למקדש.
    וכשהפיכה זו לאל אינה זמנית, אלא מתמשכת, ההודים מכנים את אותו אדם דווה = אל, ממש כפי שהם מכנים כל אל אחר. ואם זו אלה, דווי.
    כך או כך זה לא דומה להכתרתם של כוכבים פופולריים אחרים. ההודים מתמחים גם בזה. אך יש הבדל ברור בין כוכבים לאלים.
    אגב, ההבדל הזה ניכר במיוחד בעת מיוחדת מאוד: כאשר אותם שחקנים כוכבי בוליווד משחקים תפקיד של אל. בעת הופעתם, ובעת זו בלבד, הם זוכים לעבודה של אל על כל המשתמע מכך. הטלוויזיה הופכת להיות מקדש והטקסים מתקיימים כסדרם. מה שמפסיק לקרות מיד עם רדת התוכנית והם שבים להיות "סתם" כוכבים.

  10. 10 מיסתורימן 12/02/2007 ב- 13:31

    אני מעניק לך פרחים וירטואליים ואת עסוקה באמונה בהקשר ההינדי המודרני?
    אין לך לב?

  11. 11 מיה 12/02/2007 ב- 20:51

    אני משתדלת מאוד שיהיה לי. והפרחים הוירטואלים – התקבלו בשמחה! אבל קטורת? קטורת וירטואלית? את הריח אני מתעקשת לשמור מוחשי.

  12. 12 מיטב הבנתי 12/02/2007 ב- 21:15

    אם אני אגיד מים ואת תגידי ג'אלא וכל אחד מאיתנו יצביע על משהו שונה, אנחנו בבעיה.
    אנחנו צריכים להסכים על המשמעות של המושגים (בהקשר זה או אחר) שבהם אנחנו משתמשים כדי שנוכל להחליף רעיונות עם "משמעות"..

    עכשיו, אנחנו יכולים לקבוע משמעות למושגים כאלו ואחרים לשם הדיון או בכלל, האם היא תהיה נכונה זאת שאלה אחרת, (האם זה בכלל אפשרי?) בשביל זה אנחנו כנראה צריכים להיוועץ במי שידעו לגשר על הפער.

    עכשיו, זה נראה כאילו את מערבבת תפיסות שונות מה שיוצר סתירה-לכאורה ואינו מאפשר דיון על משמעותם של המושגים. עניין ה"פנים" ו"חוץ" וכו, תקף בתפיסה דואלית אך בתפיסה א-דואלית באמת אין על מה לדבר, תרתי משמע.
    מכיוון שהמונחים עצמם נובעים מתפיסה דואלית של המציאות יש להם משמעות בהקשר הזה, בין אם היא נכונה ביחס למציאות הא-דואלית ובין אם לאו.
    למעשה אנחנו יכולים להמשיך להסתובב סביב הזנב שלנו עד מחר בצורה הזאת (neti neti).
    לא?

    אז כוכבים או אנשים פופולריים מוכתרים הם אולי סוג של מגה-כוכבים, ז"א האם זה אוטומטית מרמז על משהו מעבר ל(מע)מד-פופולריות בקרב הרחוב ההודי?

    ומילה או שתיים, ברשותך, לאיש המיסתורין:
    פרחים וירטואלים, איש נחמד, אינם מפיצים את ריחה המתקתק של תגובה עניינית, חינניים ככל שיהיו 🙂

  13. 13 סמדר 12/02/2007 ב- 23:50

    אני דווקא חושבת שפרחים וירטואלים מפיצים את ריחה המתקתק של תגובה עניינית,לא?אפשר לסמוך עליי הייתי פעם כזאת.

  14. 14 רובו-קוף 13/02/2007 ב- 09:04

    תגובה עניינית?
    אז השתנית, שתדעי.

  15. 15 מיה 13/02/2007 ב- 09:10

    למיטב הבנתי היקר,
    אתה צודק. צודק מאוד. אנחנו צריכים להסכים על משמעות של מושגים לפני שאנחנו בכלל שוקעים לשיחה על אודותיהם. לדעתי, כשמדברים על הודו, כשחוקרים את הודו, חייבים להסכים על מושגים "הודיים", כלומר להיות רגישים לאופן שבו ההודים מבינים מושגים אלה. אני מכלה זמן רב בניסיון להבין מושגים צור "הודית". אבל לא כולם מסכימים אתי. יש עוד דיעות. חוקרים רבים מעדיפים "לכפות" על תרבות או דת זרה את המושגים שלהם. אלו שתי שיטות שונות והצדקותיהן בצידן.

    למשל, כשאומרים "דואליזם" – המחשבה המערבית מדברת על שניות. שניות בכל. הנחה של שניות שמחלחלחת גם להבנה של האדם. חומר ורוח. גוף ונפש. פנים וחוץ.
    כאשר מדברים על דואליזם בהודו, מדברים על הגישה הדוויטית. משמעותה – קיימת שניות בקיום. שניות בין פורושה לפרקריטי שנמצאת ביסוד הדברים. שניות זו מקרינה על קיומם של הדברים השונים בעולם. כן, גם על האדם, שיש בו פרקריטי מאוד נוכח ופורושה שעליו למצוא. מציאת הפורושה כמוה כשחרור על פי אסכולות שונות.

    אבל האם פורושה ופרקריטי הם "פנים" ו"חוץ"? יהיה קשה מאוד לשכנע אותי שכן.
    ככל שאני מחפשת אחריהם, מונחים של "פנים" ושל "חוץ" אינם מופיעים בהודו באופן שבו הם מוכרים בחשיבה המערבית. אפילו לא במסגרת הבנה דוויטית של העולם.

    ואגב – ההסתובבות סביב הזנב שלנו, שבחשיבה המערבית מקבילה למעגליות הטיעון הפילוסופי ולפיכך לחוסר תוחלת שלו, גם היא אינה מופיעה כך בחשיבה הודית. ושוב, זוהי אמירה כללית. ניקח לדוגמא את אופן טיעוניו של ראמאנה מהרשי, שמוביל אתך פעמים רבות להסתובב סביב הזנב של עצמך ולו רק כדי שתוכל להבין מהיכן אתה שואל את השאלה ומתוך כך להגיע אל התשובה. הפילוספיה ההודית מכבדת מאוד אופן טיעונים כזה.
    אפילו הטענה האופנישדית של "נטי נטי", היתה מוגדרת ודאי במערב ככשל לוגי מצער, אך בהודו היא נחשבת לטענה לגיטימית.
    אתה משתמש בה פה כבעיה – רק שלא נגיע בשיחתנו למצב של נטי נטי. אבל באופנישדות ומאוחר יותר אצל שנקרה אותו "נטי נטי" מסמן בדיוק את השחרור. ולא איזה שחרור מיסטי, אלא שחרור פילוסופי לחלוטין. תבוני. שמקורו בהסרת הטעות האפיסטמולוגית.

    לדידם הבעיה שלנו היא שעד עתה לא הבנו שמה שאמיתי ומהותי ביותר הוא "נטי נטי", כלומר לא זה ולא זה.

    ולגבי כוכבים מגה כוכבים: ייתכנו גם מגה-מגה כוכבים וכך הלאה. אבל כל זה אינו קשור להפיכתם של אנשים לאלים. שזה משהו שונה לחלוטין. שכן לא מדובר עוד במידת פופולריות שלהם. אלא בייחוס של מעמד קוסמי ובצידו כנראה כוחות ויכולות קוסמיות לאדם זה או אחר. האם הוא היה "כוכב" לפני כן? לא בטוח. לפעמים, הוא היה סתם עובד רכבת מדוכא שפרש ליומיים של צום במקדש והוכתר על ידי מבקרי המקדש לאל, כמו שמופיע בספרו של ר.ק. נאראיאן, שהזכרתי במאמר.

  16. 16 עומר 13/02/2007 ב- 10:53

    כל זה נשמע ממש מעניין, אבל איפה את מלמדת בתל אביב? בדקתי בחוג ללימודי מזרח אסיה ולא מצאתי אותך ברשימת המרצים

  17. 17 מיה 13/02/2007 ב- 11:02

    תודה!
    אני נמנית על המרצים של החוג לפילוסופיה. השיעורים שלי פתוחים לתלמידי מזרח אסיה וכן לתלמידים אחרים.
    את השיעורים של סמסטר ב' תוכל למצוא בידיעון של פילוסופיה או של מזרח אסיה.

  18. 18 סמדר 13/02/2007 ב- 23:43

    הוא שאמרתי. פעם הייתי תגובה עיניינית עכשיו אני רק ריח ניחוח מפרחים וירטואליים שפעם עוד שהיו אמיתיים היו משקין אותם אחת לשבוע אם לא פעמיים אבל אתה יודע איך זה,:" אם לא משקים אז
    אני לא זוכרת איך זה נגמר.

  19. 19 מיטב הבנתי 19/02/2007 ב- 17:28

    אני מניח שזה בעיקר תלוי מאיזו נקודת מבט מפרשים את הדברים.

    אולי תבוא תגובה יותר ספציפית למרות שכרגע לא נראה לי.
    בכל מקרה, תודה על ההיענות!

  20. 20 מירב 17/11/2009 ב- 07:31

    זה די דומה לקברי צדיקים אצלנו,להבדיל, אנשים צריכים מקום לבוא להתפלל ודמות להזדהות איתה שתקשר ביניהם לבין העולמות הנעלמים, ויותר קל להזדהות עם מישהו מוכר וטוב מאשר עם מישהו ערטילאי שמת לפני אלפי שנים אז זה לא כלכך זר ומוזר בעצם וגם לא כזה מגוחך כי גם אנחנו כאלה למרות שאנחנו תמיד חושבים שמה שאנחנו עושים זה יותר הגיוני בעצם כל מה שקשור לדת לא הגיוני זה מבוסס על אמונה ושם הכל הולך :), לדעתי.

    מירב


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: