צפוף פה, צפוף

 

האו"ם פירסם היום כי אוכלוסיית העולם בשנת 2050 צפויה להגיע ל 9.2. מיליאד.
בשנה שעברה, לנוכח פרסום דו"ח הצפיפות של האו"ם, הגיעה מהודו המודעה הבאה:

 

 

החשש הזה מצפיפות לא חדש להודים. מזה כמה שנים טובות שהממשלה עושה מאמצים להפחית את הילודה בכל דרך אפשרית כמעט.
לפני כמה שנים התמלאה מדרס בשלטים המציגים משפחה מחייכת: אבא, אמא, בן ובת. הסלוגן היה:

!ONE FOR ME AND ONE FOR YOU

חברותיי הטמיליות היו נדות בראשיהן ואומרות: רעיון בלתי נתפס ממש. אבל בשנה שעברה כבר נסעו בכביש ריקשות עם סטיקרים הקוראים:

 

!ONE IS BEST

תיירים שביקשו לדעת אם הודו מוותרת על פנתיאון האלים שלה לטובת אל אחד, זכו להרצאות מפי נהגי הריקשות: לא ולא. ילד אחד למשפחה – זה הכי טוב!
בכפרים הטמיליים, ויש להניח שגם בכפרים של מדינות אחרות, היו נאספות נשים פעם בחודש ועולות על משאית ממשלתית גדולה, שהובילה אותן אל מרפאה חיצונית לבצע ניתוח של קשירת חצוצרות.
כדי לעודד את ההיענות לניתוח הבטיחה הממשלה מכונת תפירה לכל אישה שתעבור אותו. הנשים היו יורדות מהמשאית, בתום יום או יומיים, ונושאות מכונות תפירה חדשות לבתיהן.
כמובן, שלא חלף זמן רב, ואל המרפאות החלו להגיע נשים שעברו כבר את הניתוח. הרופאים היו מגלים זאת, כך מספר המיתוס, מאוחר מדי, והנשים היו מביאות לבתיהן מכונת תפירה שנייה ואף שלישית. 
 
אבל גם האו"ם לא יצליח להוציא מהודו את הצפיפות שלה, כלומר, את זו המחשבתית, הדימיונית. שכן, למושגים של צפיפות ודחיסות יש משמעויות הודיות מרחיקות לכת הרבה מעבר לשאלת צפיפות האוכלוסין.
הודו היום, שתמונת המציאות הטנטרית כבר חלחלה בה לכל פינה טובה, חווה את המציאות כדחיסות גדולה מאוד של אלים ואלות, יוגיניות, שדים, נגנים שמיימיים ומיני יצורים אלוהיים וסמי-אלוהיים אחרים. אלו מתקיימים במקומות שבהם אתה הכי פחות מצפה לפגוש בהם. בתוך האותיות הכתובות, למשל. או בשטחי שריפת הגופות. יש זמנים ביום שהם "הריוניים" – טומנים בחובם הרבה יותר ממה שאפשר בכלל לשער ממבט ראשון, וכמובן שהמלים בשפה אינן סתם מלים, אלא בכל אחת מהן טמון איזה כוח, איזה יכולת. כל מילה, בצד המשמעויות שהיא  נושאת, משמשת גם כפורמולה דחוסה, אימתנית, אדירה בכוחותיה. כל הברה, בזמן הנכון, באופן הנכון, יכולה לשנות את העולם.
ואם לא די בכך שהמציאות צפופה הרבה יותר ממה שנגלה לעין, הרי שגם חווייתו של האדם ההודי בעולמו היא חוויה של צפיפות. והפרקטיקות הדתיות השונות מבקשות לרווח, עבור האדם, את דחיסות עולמו. מדיטציות שונות אמורות לאפשר הרחבה של מרחב תודעתי, שעד כה היה צר מאוד ולפיכך בלתי נגיש. פרקטיקות יוגיות מבקשות לרווח את נשימותיו של האדם, לרווח את איבריו הפנימיים ביותר, לאפשר לו נחת גופנית שבה לא ירגיש דחוס.
וההליכה למקדש, אפילו ההליכה למקדש, היומיומית, הקצרה, יש בה משום התרחבות הדעת, והנפש והגוף. בייחוד כאשר מבינים את הארכיטקטורה של המקדש כארכיטקטורה פיזית של ממש. שמותיהם הארכיטקטוניים של חלקי המקדש ושל תשמישי הפולחן מרמזים על כך, והשיא הוא ה"גרבה-גריהה", קודש הקודשים, פנים הפנימיות, מקום משכנו של הצלם. פירוש השם: רחם. כך שהאדם המבקר בו אינו נכנס לעוד מבנה. הוא נכנס אל תוך גוף ענק, שאינו אלא הגוף שלו, רק מרווח יותר, מהדהד, יש מקום לפרוש בתוכו זרועות הרחק הרחק ועדיין לא לגעת בדפנות.
ושבאו"ם ימשיכו לספור כמה נפשות מצטופפות בקילומטר נתון אחד באנדהרה פרדש (478).
 
 

9 Responses to “צפוף פה, צפוף”


  1. 1 אריאלה 13/03/2007 ב- 15:53

    רציתי להחמיא לך על הבלוג המרתק ומרחיב הדעת הזה. אני נורא-נורא נהנית ממנו.

  2. 2 תומר 13/03/2007 ב- 15:57

    איזה יופי מיה, באמת. תודה.

    אני זוכר את הרגע שהבנתי למה אין ל(גברים)הודים בעיה להתקלח ברחוב בתחתונים, או לחרבן בשורה ארוכה על חוף הים עם שחר (כדי שהגאות תיקח הכל), או עוד כל מני פעולות שבשבילי דורשות פרטיות (או לחילופין, לשמוע מוזיקה בקולי קולות ברחוב, כלומר לחדור לפרטיות של אחרים): כי אין להם ברירה. כי ממילא פרטיות הם לא ימצאו. כי צפוף.
    התפיסה שלהם של מרחב אישי שונה מאוד, הא?

  3. 3 מיה 13/03/2007 ב- 16:15

    אריאלה – חן חן. איזה כיף לשמוע!

    תומר – האם בכלל יש להם תפישה של "מרחב אישי"? אני לא בטוחה. שאלתי הרבה הודים את השאלה הזאת, והם לא הבינו על מה אני מדברת. זכורה לי במיוחד משפחה אחת, שכמנהג משפחות רבות מעמידה מיטות ענק בחדרים, ככה שבכל אחת מהן יכולים לישון בשקט שישה או שבעה אנשים, ילדים וכו'. כשאחד מבניה נסע ליומיים, בשליחות כלשהי מחוץ לעיר, אף אחד מהם לא הצליח להירדם בלילה בגלל המרחב! בבוקר הם קוננו כמה שהוא היה חסר להם.

  4. 4 moon 13/03/2007 ב- 17:25

    תודה על מאמר מעניין ומרחיב את הדעת.

  5. 5 עומר 13/03/2007 ב- 18:24

    ישראל 9 מקומות אחרי הודו בסקלה העולמית לצפיפות מתוך 230 מדינות. וכניראה שהממוצע פה לא שלילי עדיין. מתי או מתי יתחילו לתלות שלטים כאלו גם על הריקשות שלנו ?

  6. 6 עומר 13/03/2007 ב- 18:26

    9 מקומות מפרידים ברמת הצפיפות בין ישראל להודו. כניראה שגם כאן ממוצע הילדים למשפחה לא ממש שואף לאיזון. מתי או מתי יתחילו לתלות שלטים כאלו גם על הריקשות שלנו ?

  7. 7 legal alien 14/03/2007 ב- 04:15

    ראשית אני רוצה להצטרף למברכים על הבלוג המרתק שלך.
    שנית – בזמנו שמעתי שבשפה הבנגלית אין מלה מקבילה ל"פרטיות" או privacy – יש לך מושג אם זו אמת או אגדה אורבנית של מטיילים?

  8. 8 מיה 15/03/2007 ב- 21:11

    בנגלית? ניסיתי לשאול את חברי הבנגלי, וכך גיליתי שלאחרונה הכיר בחורה בדלהי ועבר לחיות שם. עקבותיו, לעת עתה נעלמו. אין לי מושג בבנגלית, אבל אני יכולה להבטיח לך שבטלוגו, בהינדי ובסנסקריט יש כמה וכמה מונחים ל"פרטיות".מה שלא מבטיח, כמובן, שעושים בהם שימוש דומה לזה שאצלנו…

    וחן חן על המחמאות. שמחה גדולה

  9. 9 tomer 10/04/2007 ב- 03:36

    ברכות על הבלוג שלך, גיליתי אותו לפני שעה במקרה לגמריי ורציתי לומר לך שאני נהנה כל רגע. את מפיחה שוב רוח חיים בחוויה ההודית. תודה רבה ובהצלחה עם הדוקטורת.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: