בראשית הייתה התשוקה

המודעה הזאת, של גודפרי פיליפס בהודו, היא מהמודעות החכמות האלה שמשמיטות דווקא את הדבר החשוב ביותר: את מושא הפרסום. אפשר לנחש לבד. התבוננו בה רגע, ונחזור אליה מיד.
 

באדיבות  philipmorrisbreakup

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

א.

דבר ראשון הזכירה לי המודעה הזאת סיפור בריאה מהאופנישדות, הכתבים המאוחרים לוודות, שחיבורם החל בשנת 900 לפני הספירה.
לפי סיפור הבריאה הזה בראשית היה האדם. אדם, או מעין עצמיות היולית, שהיתה לבד. ברגע של התרחבות  התודעה אמר אותו אדם ראשון מילה ראשונה: "הנני!". אך הדברים שבו אל אוזניו כפי שאמר אותם, והוא נבהל מאוד. מהבדידות? מהחשיכה? מהצלילי? גם הוא שאל את עצמו: מדוע אני מפחד? אך משלא מצא סיבה שמניחה את הדעת, הבהיר לעצמו כי אין סיבה לפחד אם הוא לבד, ולפיכך שקט בו הפחד.
אלא שאז החל לכרסם בו שיעמום. והשיעמום הזה הוא הנקודה שרציתי להגיע אליה כאן. השיעמום הזה התגבש לכדי רצון, והרצון התגלם בדמותה של אישה. האיש הראשון רצה אישה, וכלל שגאה בו רצונו זה כך הוא הלך ותפח. בשלב זה בסיפור מסתכל האיש הראשון על עצמו ומגלה שהוא מספיק גדול, או כמו שאומרת זאת האופנישד: הוא היה בגודל של חיבוק קרוב של שני אנשים.
לפיכך, הוא חילק את עצמו לשניים, ולרגע קט היה שני אנשים מחובקים מאוד, אישה וגבר.
הסיפור הזה ממשיך עוד ועוד עד שיוצאת מתוכו הבריאה כולה. אך עבורנו זה מספיק. שכן העובדות על אודות האדם הן מהממות: בראשית הייתה התשוקה.
 
אותו אדם ראשון, למרות היותו לבד, הכל בתוכו עולם רגשי שלם ומלא: מלים, רפלקסיות, פחדים, היסקים רציונליים, שיעמום, רצון ותשוקה. ומכיוון שגאו בו כל אלו, היה עליו לברוא לו עולם שלם, שיוכל להשליך עליו את רגשותיו, לממש בו את רצונותיו, להטיח בו את שממונותיו. לאהוב בו ולא על ריק.
 
המודעה הזאת של גודפרי פיליפס, פונה אל הקהל ההודי עם האדם הראשון שלו: בראשית היתה התשוקה לסיגריה. "אין אש בלי תשוקה", מודיעה לנו חברת הסיגריות, על בסיס "אין עשן בלי אש". או בלשון האופנישדית: אין עולם בלי תשוקה.

ב.

כמובן שתשוקה היא מושג טעון מאוד במחשבה הודית. התשוקה, מודיעים לנו בבודהיזם, ביוגה, בוודנטה, איפה לא, התשוקה היא שורש כל רע. היא הרעה החולה של האדם, מה שקושר אותו אל מושאי החושים שלו, מה שמניע אותו בדרך של היקשרות יתר אל העולם ואל הסובב אותו.
התשוקה גורמת לאדם לשלוח ידיים חמדניות אל מה שהוא רואה בחוץ. במקום לעצום את עיניו ולהתמקד במה שהוא רואה פנימה.
התשוקה גורמת לאדם לפעול עוד ועוד, ובכך לצבור קרמה נוספת בעולם הזה.
ואולי הגרוע מכל: התשוקה מעוורת את התודעה. היא מסמאת את הבהירות התודעתית שגם ככה מוטלת בספק מלכתחילה.
ולכן מנסים ההודים בכל כוחותיהם להתעלות מעל התשוקות. כבר באופנישדות מזהים את התשוקות כחלק בלתי נפרד מהאדם: הן היו שם עוד בטרם נולד. מאוחר יותר יטען הבודהיזם כי תשוקה לחיים היא מה שמביא את האדם לשוב ולהיוולד במעגל חסר השליטה הזה של לידות ומיתות ולידות ומיתות.
ההודים מקדישים חיים שלמים בניסיון להגיע לשליטה עצמית מלאה, כזאת שתצליח להקדים אף את התשוקות הכמוסות ביותר שלנו ולכבות אותן.
והרי זה פירוש השם "נירוונה", או "נירודהה" – כיבוי.

 ג.

אלא שיש תשוקות שחייבים. תשוקות הכרחיות. וההינדואיזם, על מגוון זרמיו, מכיר בכך ולכן ממקם את התשוקה לא רק כבעיה, אלא גם כהכרח בחיי האדם. אילו תשוקות חייבים?
למשל את התשוקה להשתחרר מהתשוקה. פרדוקס מוכר שזכה להרבה שאלות ותשובות.
למשל את התשוקה להמשיך ולקיים את הדהרמה, הדרך של כל אחד ואחת מאיתנו.
למשל את התשוקה בין בעל לאשתו, שבלעדיה לא יכול האדם ההינדי לקיים את חובותיו כבעל בית.
התשוקה, בסנסקריט: "קאמה" היא את משלוש מטרות החיים של האדם ההידני. האחרות הן דהרמה (חובה) וארטהה (רכוש).
כל אחת מהחובות הללו מלווה בספרות עניפה שמסבירה את מהות ה ואת האמצעים להשיג אותה.
לקאמה יש ספר שכולם מכירים, הסוטרה על אודות הקאמה, ה"קאמהסוטרה".
 

ד.

אחד הסרטים המצוינים שיצאו בשנים האחרונות ובוחן את התופעה הזאת הוא "אש התשוקה" (באנגלית: fire) של הבמאית דיפה מטהה. כמו במקרים רבים כל כך בהודו – הדילמות מלפני אלפי שנים ממשיכות ללוות את החברה ההינדית עד היום. בסרט הזה, שעורר מהומות אדירות בהודו ולבסוף נאסרה הקרנתו שם, שואלת מטהה מה מקומה של התשוקה בחיי האדם ומעמתת אישה משתוקקת עם בעלה שנדר נדר פרישות כדי לשלוט בתשוקותיו. האם התשוקות הרסניות? או האם הן הכרחיות לאדם באשר הוא אדם?
מטהה מראה שללא תשוקה אין חיים.
והמודעה שלמעלה אומרת שללא תשוקה אין אש.
ומי רוצה חיים ללא אש?
הפרושים, היוגים, הסדהואים, הנזירים, אנשי השליטה, החיפוש המתמיד, פאקירים שרופי אש ודקורי מסמרים, אנשי ההתבוננות פנימה.
 
המודעה הזאת לא פונה אליהם.

8 Responses to “בראשית הייתה התשוקה”


  1. 1 עומר 17/03/2007 ב- 23:06

    גם אצל היוונים כזכור לי ארוס היה מהשלישיה הפותחת בפנטאון, והוא מייצג תשוקה
    דווקא הפילוסופים היוונים ראו בתשוקה כגורם מניע ומחייה (והרבו לעסוק בזה בעיקר עם נערים צעירים ), בדיאלוג המשתה ארוס מייחסים לארוס את החשיבות העליונה והמטרה אליה צריך לשאוף האדם, אבל תשוקה בלבד אינה מספיקה אלא התשוקה ל"טוב" , כאן נשאלת השאלה שפתחה מאות שנים של פילוסופיה מה זה טוב
    היכול להיות שזו אחת מהצמתות בה התפצלה הפילוסופיה המערבית מהמזרחית?

  2. 2 מירי פליישר 17/03/2007 ב- 23:26

    מיה תענוג לקרוא

  3. 3 ימימה 18/03/2007 ב- 08:02

    דומה מאוד לסיפור הבריאה בספפר בראשית. לא הסיפור הראשון בפרק א'. הסיפור השני בפרק ב'. אם תקראי אותו שוב, במנותק מפרק א' תראי למה התכוונתי.

    לתרבויות שונות במזרח הקדום היו סיפורי בריאה שונים, אך היו גם לא מעט קווי דמיון ביניהם.

    גיליתי את הבלוג שלך לא מזמן, ואני נהנית ממנו לא מעט.

  4. 4 יעל גגלר 18/03/2007 ב- 09:45

    את סבורה שהעיסוק בתשוקה כשלעצמה היה מבעיר כל-כך הרבה חמה אלמלא היה מדובר בתשוקה לסבית?

    בלי קשר, בנוסף לדמיון בין סיפורי הבריאה (כפי שציינה ימימה בתגובה שלמעלה) גם שלוש מטרות החיים של האדם ההינדי כפי שהצגת אותן מאוד מזכירות את 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע' כשלושה צרכים בסיסיים. נדמה לי שבכל הנוגע לסיפורי הבריאה ולתשתיות התרבותיות, מתקיימת איזו חוקיות מעניינת לפיה זו אותה אדרת, או לפחות אדרת דומה, אבל הגברת שונה לגמרי.

    ועוד דבר, סעיף ב' שלך הזכיר לי את הפיסקה המשעשעת הזאת, של גור וידאל:

    Kalki's disciples were absolutely convinced that the end of the world was at hand and that they must purify themselves not only through prayer but through abstention from meat, sex, alcohol and drugs in order to be reborn in the next cycle of the human race. The really holy ones would become Enlightebed like the Buddha and achieve Nirvana, which is nothing at all"

    אני לא יודעת עד כמה האירוניה הזאת משעשעת אותך, אבל זה אפילו לא קצה הקרחון, וזה בטח לא הקצה הכי דוקרני…

    הרשימות שלך מאוד מעניינות ומעוררות מחשבה.

  5. 5 שפי 18/03/2007 ב- 16:58

    אפרופו "בראשית היה…":

    "בראשית היה התַו (note), והתו היה עם האלוהים. ומי שיושיט את ידיו לגבהים וייגע בתַו, ויצליח להחזירו אלינו עלֵי אדמות, לאוזנֵינו הגשמיות, הוא הראוי להקרא מלחין. וככל שיגביה בנגיעתו כך ייטול חלק בַאלוהי (divine)."
    לאונרד ברנשטיין (1918 – 1990)

    מתוך האתר שלי
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2530556

  6. 6 מיה 18/03/2007 ב- 21:10

    מימי, ימימה, יעל – תודה!

    שפי – הציטוט הזה מקסים. הוא מזכיר מאוד את תפישת הצליל הוודית, שליוותה את הודו מאז בדרך פתלתלה וגם היא מדברת על מהות צלילית, היולית, שמעטים הצליחו לשמוע באוזניים עילאיות ומאז אנו מנסים להשיג אותו באזנינו ה"רגילות" ללא לאות.

    יעל – את צודקת. הלסביות היא אולי הסמן הימני ביותר שיכלה דיפה מטהה לבחור כדי לדון על תשוקה. אבל הסרט הזה הוא על תשוקות נוספות, הוא מראה את חיי הבית כקן צרעות של תשוקות, והתשוקה הלסבית היא אחת מהן. באופן אישי נראה לי שכן, החתרנות של הסרט הזה חריגה מאוד בהודו, והחמה ודאי היתה נגרמת כך או כך.
    הציטוט נפלא

    ימימה – חן חן, וברוכה הבאה! הסיפור בפרק ב' של בראשית חביב עליי מאוד. אני מתייחסת אליו בתור הסיפור הראשי ולא לזה שבפרק א'. אבל זו כבר פרשנות אישית. ואכן כזו שמושפעת מאוד מתפישות הודיות.

    ועומר – זו הצעה מעניינת. אבל האמת היא שאין לי מושג..!

  7. 7 בועז כהן 19/03/2007 ב- 02:31

    הפחד מן התשוקה, מהחופש האנושי שאנשים לוקחים לעצמם, מהיצר, מהיצירה.

    כתבתי על זה כאן

    "קולה האלמנטרי של התשוקה"
    http://www.notes.co.il/boaz/23786.asp

  8. 8 אסף ברטוב 19/03/2007 ב- 18:42

    אכן, בסיפור התהוות/הולדת האלים על-פי הסיודוס ("התיאוגוניה"), מתואר *כאוס* כישות הראשונה, מעין מקביל ל"תהו ובהו" המקראיים, ולצידו מופיע ארוס ("תשוקה"), והוא שמניע את כל תהליך ההיווצרות בקוסמולוגיה היוונית, וגורם לשינוי הראשון בכאוס הראשוני.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: