מודעה בעיתון

בעקבות הפרסומת הזאת שלח הקורא שמעון את המודעה הבאה, שגזר מעיתון הודי: 

לקוני. אישה בת 25, ווהדה בגום (כינוי מוסלמי), מקארוואן שבהיידרבד, מתה מכוויותיה לאחר שניסתה לשרוף את עצמה בבית הוריה כנראה לאור הטרדות חוזרות ונשנות של הורי בעלה. הם, ההורים, לחצו עליה שתביא כסף, כדי שבעלה יוכל לרכוש אוטו ריקשה.
 
איך קוראים ידיעה כזאת? מי שלא קורא עיתונים הודיים לא יכול לנחש שסיפורה של ווהדה הוא אחד ממאות אלפים מדי שנה שנראים בדיוק אותו הדבר ומדווחים בדיוק אותו הדבר.
 
למה ווהדה צריכה בכלל להביא כסף מהוריה? כנראה כי נישואיה עם בעלה נעשו בשיטה של דאורי, מוהר. הורי הכלה שולחים את בתם אל חיי הנישואים שלה עם סכום כסף שאמור לכסות על ההוצאות הנוספות שיחולו מעכשיו על הורי בעלה.
מנהג שהחל כתשורה של רצון טוב מצד הורי הכלה להורי החתן, והפך, ברבות השנים למוקד מוסד הנישואים. נשים רבות בהודו אינן נהנות מזכויות ירושה. נשים רבות אינן עובדות למחייתן. אישה היא פה נוסף להאכיל בבית, פה שאינו מפרנס, שלא יירש לעולם כסף. הדאורי אמור לכסות על כל זה.
וזה עוד לא הכל, כי אם האישה תתאלמן, או תיאלץ לעזוב את בית בעלה, משמש סכום הכסף הזה כמעין ביטוח חיים עבורה.
 
אלא שברבות השנים הפך הדאורי לזירה אכזרית של מקח וממכר.
יש המון סיפורים על דאורי. למשל על קאסטות שבהן מספר הנשים עולה על מספר הגברים והחתנים, מודעים להיותם מצרך מבוקש, מרשים לעצמם לדרוש סכומי דאורי מגוחכים ממש.
אבות לבנות בקאסטות הללו חוסכים את מעותיהם מהיום בו הן נולדות.
 
במקרים אחרים, "גובים" חתנים מבוקשים סכומים גבוהים של דאורי ממספר נשים במקביל, בלי ליידע את האחת לגבי האחרות. כשמתבררת עוגמת הנפש זה כבר מאוחר מדי. לאבותיהן של הבנות אין עוד סכומי כסף נוספים לחתן אותם.
 
לעתים חתנים מקבלים את כל הדאורי שביקשו, אך הם מבזבזים אותו ופונים בדרישה לקבל עוד. לפעמים סתם מתחשק להם לקנות אופנוע. או מחשב. או מסך טלוויזיה.
 
וקורה גם שהוריה של כלה כמהים כל כך להשיא אותה עד שהם מתחייבים לסכומי כסף שאין באפשרותם לשלם. בין הוריהם של חתן וכלה נערכים הסכמי תשלומים, כאלו שנפרשים לעתים על פני תקופות חיים שלמות. כשהורי הכלה אינם עומדים בתשלומים מתחילה הכלה לסבול מהצקות חוזרות ונשנות. במקרה הטוב זה מסתכם בכך. ובמקרה הרע זה מסתכם בהריגתה והחלפתה באחרת. וכמובן – בסכומי כסף נוספים שהיא מביאה עמה.
 
והכלות ההודיות יודעות את זה. אפילו כלה שאביה עמד בתשלומי הדאורי יודעת שביום שבו היא תתבקש להביא כסף נוסף, מתחיל שעון החול של חייה לתקתק.
 
כנראה שווהדה בגום עשתה את החישוב שלה: עדיף להתאבד מאשר למצוא את מותך במה שנראה כמו תאונה אבל הוא בעצם רצח. האפשרות הזאת, השנייה, היתה מנת חלקה של איש אחרת, שהמודעה שלה נמצאת מתחת לז של ווהדה בגום.
 
בהודו כולם מכירים את הקוד הזה – "אשה נשרפה בביתה" – כולם יודעים שנשים אינן נשרפות סתם כך. הן נשרפות, בתקריות דאורי שונות, על-ידי הורי בעליהן.

 ***

ואם כבר מדברים על דאורי ועל אלמנות, הנה סיפור שהתפרסם לפני כשבוע בהודו, על בחורה שהתחתנה עם גופת ארוסה המת, רק כד להפוך לאלמנה מספר דקות לאחר מכן.

למי שמתעניין:
 
*אוטו ריקשה חדש עולה היום בהודו כשלושים אלף רופי. אבל יש גם משומשים בשמונת-אלפים.
בסביבות שלושת אלפים שקלים. או שמונה מאות, לזולים.
משכורת ממוצעת של שנתיים בקרב המעמד הבינוני-הנמוך בהודו.
 
*עוד על ההשלכות הרצחניות של שיטת הדאורי 
 
*ואילו על נשים הודיות מאושרות

 

וכן – בקליק אפשר להירשם לאתר

7 Responses to “מודעה בעיתון”


  1. 1 natalie 24/03/2007 ב- 20:55

    אני לא מבינה.. איך יכולים להיות כל כך אכזריים? אין לך אולי סיפורים קצת אופטימים בשביל נפש רגישה שכמותי..?
    מקווה לטוב…

  2. 2 יעל ישראל 24/03/2007 ב- 21:09

    לא התאבדות. הם מציגים אל זה כאילו הן "שורפות את עצמן", אבל למעשה שורפים אותן. כולם בהודו יודעים זה זה, וקשר השתיקה הזה הוא איום ונורא.

    ואת המדינה האכזרית והלא מוסרית הזו, מעריצים הרבה אנשים במערב.

  3. 3 מיה 24/03/2007 ב- 21:33

    נטלי – אכן נורא, אבל מרבית האנשים שפגשתי בהודו הם אנשים מאושרים מאוד, עם חיי משפחה מספקים ומלאים. האמת היא שגם מרבית הפוסטים בבלוג הזה הם פוסטים שמחים ואופטימיים, לנפשות רגישות יותר או פחות, אם כי אי אפשר להתעלם גם מהצדדים הללו שבוערים היום חברתית..

    ויעל – הודו אינה רק יחסי הגברים והנשים המורכבים שבה, או מידה כזו או אחרת של אכזריות או של חסד. אין כל סיבה לעשות לה רדוקציה כזאת וגם לא למי שמעריץ אותה ממערב או ממזרח. האנשים שאני מכירה שמעריצים את הודו אינם מעריצים אותה רק בגלל רעיון זה או אחר. אני מניחה שמי שמעריץ, או אפילו סתם מחבב את הודו, מרגיש זאת מתוך מכלול של רעיונות, אמונות והתנהגויות.

    כך או כך, הודו ודאי אינה רק "מוסרית", או "לא מוסרית", ממש כפי שאי אפשר לטעון טענות כאלו לגבי אף מדינה או תרבות.

  4. 4 קוורטט 25/03/2007 ב- 00:53

    הרבה יותר ממה שתארה הכותבת.
    תינוקות בנות מומתות בלידתן ובאוכלוסיה של הודו
    קיים היום מחסור אדיר בנשים, מה שגורם
    לפשיעה להשתלט על הרחובות
    כך שהן לא נהרגות רק בגלל כסף לבעל
    הן מומתות מיד עם היוולדן.

  5. 5 מיה 25/03/2007 ב- 08:57

    לקוורטט –
    נכון מאוד. יש גם בנות שמומתות בלידתן.
    אבל הפוסט הזה מוקדש לקריאה של מודעה אחת בעיתון. בסוף הפוסט הזה יש לינק למאמר גדול שפירסמתי בנושא הזה לפני מספר שבועות ולא היה טעם לחזור עליו כאן.
    אתה מוזמן להיכנס:
    http://www.notes.co.il/maya/29084.asp

  6. 6 דבי 26/03/2007 ב- 00:42

    על רשימותיך הנפלאות. חג אביב שמח!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: