הפאקיר ששתה המון בירה

א.

הפרסומת ל"דייטינג סוטרה" דוט קום הצחיקה אותי:

 

באדיבות adsoftheworld לחצו כאן להגדלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עין הודית תזהה מיד את מה שלא כל עין מערבית תראה: אין זו אלא סצינה מוורינדאבן, עיר הולדתו של האל קרישנה, שבשנת 2007 הנה רלוונטית לפחות כפי שהייתה באלף השנייה לספירה ואף בעידנים קדומים יותר.

קרישנה (בסנסקריט: השחור. ובאמנות בדרך כלל בכחול) הוא האל שנוחל הצלחה מרובה ביותר בקרב נשים. מה זאת אומרת הצלחה? נשים מתות על קרישה. הן  מאוהבות בשובבות שלו, במשחקי האהבה שלו. בנגינתו בחליל. הן כנראה מתות גם על היותו שב ונעלם. וקרישנה אוהב את הנשים חזרה. אחד הכינויים שלו הוא "האל שמתחתן כל יום בשנה", שכן זה בדיוק מה שהוא עושה. קרישנה נשוי אלף אלפי פעמים. וזה לא סיפור שקרה בעבר. ככל הסיפורים ההודיים, זהו סיפור ששב ומתרחש מדי יום ביומו.

והנה הפרסומת הזאת מלמדת אותנו שאם יש לרווקים ההודים חלום הרי שהוא אינו כרוך באמיטאב באצ'אן, אלא דווקא באל קרישנה. והנה החלום הזה מתגשם. ורווק הודי משנות האלפיים מוצא את עצמו מונחת בפוזה בוליוודית מאושרת ובפנים כחולות מקרישנאיות הישר אל תוך מיניאטורה מוגולית קלאסית. מה עוד צריך גבר?

הנוף הזה של ורינדאבן היפה, בין רועות הבקר, הפרות, הטווס, בצד המים ובינות לעצים פירושו בדימיון ההודי אחד, כפי שתמיד היה, כפי שתמיד יהיה: נשים. הרבה נשים.

ב.

המפרסמים בהודו אוהבים את השימוש הזה בדימיון תרבותי מקומי ומוגדר. גם אם אינך הודי תזהה בקלות את הפאקיר שבפרסומת הבאה, אבל אולי לא את הפואנטה: פאקירים מתרגלים שליטה עצמית מלאה, פיזית ומנטלית. אש, מסמרים ומיני עינויים פיזיים אחרים אינם שוברים את רוחם או את גופם. והנה הגיעה לעולם הבירה שמצליחה לעשות את זה. כמובן שגם לפאקיר בג'ינס יש כאן מיומנות יוצאת דופן. הוא שותה את הבירה שעליה הוא יושב: 

 

באדיבות bp0 . לחצו כאן להגדלה

 

גם הסדהו השאיווי הזה, שמתרגל שליטה עצמית וסיגופי הגוף, מתקשה לעמוד בפיתוי הודי אולטימטיבי: להיות בעל שיניים בוהקות. יש בעיה, כמובן. אורח החיים של הפרוש כרוך בתרגול של הינתקות מצורכי הגוף, ביניהם גם מהצורך העז להבריק את שיניך. סימני הגוף השונים שבהם הוא מעוטר מזכירים את זה: כולם אפיינו את הפרוש הגדול מכולם, האל שיווה. גם החול שבו הוא קבור מזכיר לנו את זה: אלו הם סיגופי הגוף, התרגול שלו בהינתקות מהתלות בגוף הגשמי. אבל מה עושים כשמגיע מסטיק שכמוהו כצחצוח שיניים. שאינו דורש כל יכולות פיזיות. שאפשר ללעוס אותו ולהמשיך לתרגל? האם יעמוד הפרוש בפיתוי הזה?

 

 

ג.

בכל מה שנוגע לשיניים מבהיקות, נדמה שמדובר בנקודה רגישה בדימיון ההודי. למען האמת, בעשרות השנים האחרונות התפתח סביב הרעיון הזה פטיש תרבותי לא קטן. זה מתקשר לתפישת עולם שלמה של צבעוניות. על השיער, למשל, להיות שחור משחור. ויש שמפואים שמכילים מעט צבע בתוכם לשם כך. העור צריך להיות בהיר וגם לשם כך ישנם תכשירים ופרסומות מעוררות מחלוקת. הידיים צריכות להיות אדומות וכך גם הרגליים (אבל על כך בפוסט אחר). ואילו על השיניים להיות זורחות. מבהיקות. זוהרות. כמה לבנות כבר יכולות שיניים להיות? נו, תראו עד כמה: 

 

 

5 Responses to “הפאקיר ששתה המון בירה”


  1. 1 תומר 13/04/2007 ב- 17:42

    לא ידעתי על עניין השיניים.

    והצחיק אותי שכנראה החוק בהודו מחייב פרסומאים לציין שאת הפעלולים לא כדאי לחקות בבית.

  2. 2 יריב 13/04/2007 ב- 17:53

    אני מכיר את הבירה ההודית הזאת. מגעילה. רצח מגעילה. אולי בגלל זה הפאקיר, צריך הרבה שליטה עצמית כדי להצליח לשתות בקבוק שלם.

  3. 3 תמר שלו 13/04/2007 ב- 18:43

    ואני מצאתי עוד פרסומת כזאת, של דייטניג סוטרה, שהיא חיקוי לסיפור על קרישנה שגנב מרועות הבקר את הבגדים שלהן ואילץ אותן לצאת עירומות מהמים… ושוב הגבר הוא כמובן כחול, כמו קרישנה ולובש ג'ינס כמו בוליווד…
    http://adsoftheworld.com/media/print/indiatimes_com_8888_dating_sutra_1

  4. 4 עמית 14/04/2007 ב- 14:43

    לא היו פרושים במאה אחוז. נדמה לי שאין היום פרושים במאה אחוז בהודו. אם הם לא מצחצחים שיניים, אז הם נוסעים חינם בתחבורה ציבורית (יש להם ממש כרטיסיות מהממשלה!), ואם לא זה – אז הם סוחרים בסמים, או מדריכים תיירים בתשלום.
    מהביקורים שאני עשיתי בהודו יצאתי במסקנה שמוסד הפרישות כבר מזמן פשט את הרגל.

    מה שכן, הפרסומת מהיו-טיוב מעולה
    ומזכירה מאוד את האובססיביות של ההודים עם השיניים. לפעמים אתה רואה לצד הכבישים את העניים הגדולים ביותר,, שאין להם כלום, עומדים ומצחצחים שיניים במשך שעות.

  5. 5 שלומית ליר 15/04/2007 ב- 15:18

    יצא לי לכתוב מספר כתבות על סקסיזם וגזענות בפרסומות בישראל,
    ומעניין לראות את מקום המפגש, השונה כל כך, אצל ההודים בין הקפיטליזם המערבי לרוחניות המקומית.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: