כנסו כנסו! (ותראו את האל)

(לחוויית קריאה נאותה של מאמר זה מומלץ להפעיל את הרמקולים וללחוץ כאן)

א.

בסקר משקי הבית של שנת 2004 שנערך בהודו, התפרסם נתון שלא הפתיע אף אחד: מספר המקדשים במדינה עולה על מספרם הכולל של כל מבני הציבור גם יחד. וזה אומר כל בתי הספר, קופות החולים, משרדי הממשלה השונים, גני הילדים, מכוני היוגה, האשרמים.
אני מניחה שדבר דומה מתרחש כרגע באתרי האינטרנט ההודיים, אם כי עדיין

האל נמצא פה עכשיו! לחצו והתחילו בפוג'ה לשיווה

 לא בדקתי את הטענה הזאת באופן מספרי. למי שעדיין לא שם לב לדבר, זה מה שקורה ברשת ההודית: אתרי הדת עולים במספרם על אתרי ההיכרויות, הבלוגים, החדשות, הסרטים, הרכילות. ובאתרי דת, להודו מציעה משהו שרק ההינדואיזם יכול להרשות לעצמו: פגישה עם אלוהים דרך הרשת.

ב.

פגישות ישירות עם אלוהים היו מראש נחלתו של ההינדואיזם, שאינו מעוניין בהנחות יסוד מפוקפקות על אודות אלים שאינם נראים, שהנם חיצוניים לעולם הזה ואינם ניתנים לחוויה חושית כלשהי. שאי אפשר לגעת בהם, לראות אותם, להריח. ולפיכך ההינדואיזם מספק במיליוני מקדשיו מפגש חושי עוצמתי עם האל. האלים השוכנים במקדשים הם אלים לכל דבר. לא סמל של האלים. לא אמנות המחקה אותם. לא מטאפורה. יהיה זה פסל מפואר, תהיה זו אבן לא מסותת, ערימת פרחים, תכישטים או דמות עץ – זהו האל עצמו. זהו האופן שבו הוא בחר להופיע בפנינו ואחת החובות הפרקטיות העיקריות של האדם ההינדי היא לבוא לראות את האל הזה ולזכות במבטו בחזרה.

ג.

מבט בסנסקריט הוא "דרשן", ואותה מילה מציינת גם את המפגש היומיומי עם האל.מפגש שנסוב סביב המבט. אם אינני טועה, פרט לדמות אחת של וישנו שעיניה מכוסות כדי להגן על המתבונן מפני מבטו המסוכן מדי לבני אדם, שאר האלים משיבים אליך מבטים חודרים. לעתים חומלים. לעתים מאיימים. לעתים נדיבים. וגם אתה עומד ומסתכל. ומההתסכלות ההדדית הזאת אף אחד מכם לא יוצא כפי שהיה. האדם אינו עוד אותו האדם. ואף האל משתנה עם כל מבט של המאמין בו.
זה פירוש היות אדם ופירוש היות אל. טקסטורות משתנות. מביטות ומשתנות.

ד.

אתרי האינטרנט ההודים מציעים אינספור "דרשנים" אינטראקטיביים ומשתמשים לשם כך במיטב הטכנולוגיה. חשקה נפשכם לעלות לרגל לעיר שירדי ושם לקבל "דרשן" מסאי באבא? פשוט יותר להיכנס לאתר הזה. וובקאם ניצבת עתה מול צלמו של סאי באבא עשרים וארבע שעות ביממה, ופעמיים ביום, בשעות הנקובות באתר, נחשף מבעדה סאי באבא עצמו וניתן לזכות במבטו שעל המסך.
מעוניינים לבצע פוג'ה (טקס מנחה) לאלים שונים? האתר של הקדוש שריג'אנט גאג'נאן מהאראג' מציע פוג'ה אינטראקטיבית על כל כללי הטקס: תוכלו להגיש לצלם אגוז קוקוס, להניע במעגלים את מנורת השמן מולו, להדליק קטורות, לצלצל בפעמון, למלא את חדר הפוג'ה בפרחים ואף לסמן נקודה אדומה על

גם סטיקר הוא האל. גם התמונה הזאת על המסך. פוג'ה לגנש

עינו השלישית של הצלם. באתר הזה תוכלו לבצע פוג'ה בהלכתה לשיווה לינגם, כולל שטיפת הלינגם בחלב ובמים, הנחת עלים ואבקות שונות. פוג'ה אינטראקטיבית לאל גנש מתבצעת בכל שעה כאן. וזו רק רשימה חלקית, כמובן.
אם חשקה נפשכם בפוג'ה יקרה יותר – באפשרותכם להזמין, למשל כאן וכאן, באמצעות האינטרנט, פוג'ה "אמיתית" בעולם החיצוני לרשת, לחייב את כרטיס האשראי ולקבל גם פראסאדם במשלוח ישיר לביתכם. הפראסאדם, מתנתו של האל, הוא בדרך כלל כדור ממותק עשוי עדשים וסוכר שאכילה ממנו נחשבת בעלת סגולות, שכן הוא "ניתן" ישירות מהאל. חבילות מוזלות מוצעות כאן, ואם מוצאת חן בעיניכם המוזיקה שברקע, ניתן להסתפק בחוויה צלילית בלבד כאן.
טירופטי הוא המקדש שהעלייה לרגל אליו היא ודאי העמוסה ביותר בהודו בכל הזמנים. המאמין הפשוט מוצא את עצמו ניצב, בדרך כלל, בתור שאורך שבועיים ימים כדי להשיג את מבטו החפוז של האל. מאמינים עשירים יותר, מטבע הדברים, מקצרים את התור בתשלומים שונים. והנה מעתה ניתן לבצע את הבוקינג לטירופטי מראש, כך שזמן ההמתנה מתקצר. אתה נרשם באתר, מגיע בזמן המיועד, מקבל דרשן, והביתה.

ה.

כאמור, אלו הן רק דוגמאות ספורות למגמה הולכת ומתרחבת בתרבות הגלישה ההודית. ואי אפשר להכחיש שיש למגמה הזאת כמה יתרונות לא מבוטלים: בתור התחלה, היא ודאי מפחיתה בשיעור הולך וגדל את הצפיפות במקדשים הגדולים. מה טוב. יש להניח שהודים בתפוצות עושים שימוש רב בפוג'ות אונליין ובכך מצליחים המקדשים לגייס כסף רב יותר ובמטבע זר.
ויש בזה גם ביטוי לרעיון מטאפיזי הינדי מובהק: עבודת האל אינה מתבצעת בזמן מסוים או במקום מסוים. הפוג'ה יכולה להיערך בכל עת שבה האל אינו ישן (אלים שונים "ישנים" מספר שעות במהלך היום לשם מנוחה). התגלויות של האל נמצאות לא רק בצלמים במקדשים, אלא גם במקדשים הביתיים, בצלמים שמיועדים למכוניות, אפילו במדבקות. כל אלו הם האל, שכן כל אלו זוכים לקידושו של האדם ולעבודתו הדבקה בהם. למען האמת, מרגע שבוצע הטקס, מרגע שניתן והושב המבט ומרגע שהוגשו המנחות, תשכון המהות האלוהית במקום. יהא זה מקדש או יהא זה אופנוע.

ו.

ורק דבר אחד נעלם בהתקשרות הדתית הזאת שדרך הרשת. שכן, אחת ההנחיות הדתיות החשובות ביותר והמעניינות בדתות ההינדיות היא: "nAdevo devam arcayet". פירושו: מי שאינו אל לא יכול לעבוד את האל.
באופן פשטני הכוונה היא שעל האדם להפוך לאל לפני שהוא ניגש לעבוד את האל. עליו לעבור טרנספורמציה, איזה מהפך תודעתי-פסיכולוגי-קיומי שיהפוך אותו ולו לכמה רגעים לבעל תודעה "אלית".
והשינוי הזה קורה במקדש. כשברגליים יחפות מתקדמים לעומקו. כשהעיניים מפסיקות לראות בחשיכה והאישונים מתרחבים עד קצה יכולתם. כשהאוויר הופך טחוב יותר ומחניק יותר וקשה לנשום. כשריחות הקטורת מסמאים. כשקולות הברהמינים מהדהדים בקירות האבן. כשאדם נכנס לרחם ההוויה וביוצאו ממנה הוא נולד מחדש.
את זה, בינתיים גם האתר האינטראקיבי ביותר לא מצליח לעשות.

4 Responses to “כנסו כנסו! (ותראו את האל)”


  1. 1 פנחש מוואי 16/04/2007 ב- 22:48

    באתר הזה של התפילה היפה ועוד רבות אחרות יש אפשרות לפרסם מודעות. מוזר? לא.

    כדי לפרסם מודעה על המפרסם לשלוח קבלה על תרומה לארגון צדקה כלשהו. תמורת תרומתו לגוף שלישי האתר יפרסם את מודעתו.

    יפה, לא?

  2. 2 מיה 17/04/2007 ב- 10:12

    אכן יפה, רעיון משלוח הקבלה על תרומה לארגון צדקה. אבל דווקא הוא רעיון נדיר, בעוד שפרסום מודעות באתר משתלב היטב בחיי המקדשים בהודו.
    אחרי הכל, גם מקדשים וירטואליים צריכים להתקיים ממשהו. מחוץ לרשת, אחיהם המונומנטליים מתמחרים כל פוג'ה ופוג'ה, ואפילו הנחת טיקה אדומה על מרכז המצח עולה למתפלל כמה רופיות.
    לכל מקדש בינוני יש גם חנות מזכרות והמקדשים הגדולים ממש חולשים לעתים על רבעים שלמים של חנויות ועסקים.
    פרסמות, חבילות ףפוג'ות מוזלות וכיוצא בזה אינם זרים לנוף המקדשים ההודי, שלא מנסה אפילו להתעטף בארשת של קדושה נזירית.
    דת וכסף – הולכים יד ביד!

  3. 3 יעל 17/04/2007 ב- 13:44

    "מי שאינו אל לא יכול לעבוד את האל" – זו תפיסה כל כך שונה ממה שרגילים לחשוב.
    אם אני צריכה לחשוב על עצמי עכשיו כאלה לפני שאני הולכת לבית הכנסת, זה משנה את כל תפיסת המציאות שלי.
    אולי זו הדרך לקרב את העולמות העליונים אל העולמות התחתונים.

  4. 4 shulamit 22/05/2007 ב- 21:52

    הכן כך הדבר!
    הינך אלה, וברגע שתקבלי עובדה זו, לא יהיה כבר צורך להגיע לבית הכנסת.

    אמת… זאת הדרך של האלוהים כדי להחזיר את כל ילדיו לחיקו האוהב.

    כולי תקווה שדרכך אליו תהיה סוגה בשושנים…


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: