לך תבין מה רוצים האלים

א.

לפני שבועיים זה קרה בפעם המי יודע כמה בהסטוריה ההודית – מאמין חתך את לשונו והעניק אותה לאלה. זה קרה במקדשה של האלה קאלי, בג'מו בצפון הודו, ביום שלישי בערב. המאמין שחתך את לשונו, מסר אותה לידי הבהרמין המקומי שהעניק אותה לצלם האלה, ומיד פונה לבית החולים. שם, משפגש כתבים שהתעניינו בו, רשם להם על פתק את המלים הבאות: "אני מאמין אמיתי באלה, ואמונתי הכנה בה היא שנתנה לי את הכוח להציע לה את לשוני".
הרופאים מאמינים שהאיש בן ה – 24, סורש קומאר, לא ישוב עוד לדבר בהיעדר לשונו.
יש להניח שקומאר עצמו חושב אחרת. בעבר כבר הצגתי כאן תפריט "נתינות וקבלות", שמופיע לכאורה במקדש דורגה בקרלה. מה אתה נותן לאלה ומה תקבל בתמורה. כמו כל הסעיפים, גם סעיף "לשון" הוא ברור וחד: כל הנותן לשונו לאלה יהפוך למשורר.

ב.

למה להפוך למשורר? או! משורר שולט בשפה באופן שאף אחד אחר אינו מסוגל לו. ושפה היא מהותו של העולם. הברותיה של השפה הן אבני הבניין האמיתיות של כל מה שנתפש בחושינו באופן גס, מוצק, צבעוני, משתנה. מנטרות, לכן, יכולות באסופת הברותיהן להזיז את העולם, לשנות את פני המציאות, להפוך אותה לבלי הכר.

ג.

השפה היא גם אלה בפני עצמה. שמה הוא סרסווטי, והיא חולשת גם על האמנויות כולן, על כתבי הוודות, על ההשראה היצירתית. להיות משורר פירושו להיות קרוב יותר מכל אדם אחד לאלה. המשוררים מספרים שסרסווטי שוכנת אצלם על הלשון. והנה, חזרנו לזה שוב.
 

ד.

משורר אחד כמעט ונכנס לכלא בשנה שעברה כשהתוודה על קשר קרוב "מדי" לאלה. סוניל גנגופדהיאי, המשורר הבנגאלי הנערץ ביותר של ימינו, פרסם אוטוביוגרפיה ובה סיפר על ביקוריו אצל האלה בנער ועל ההתעוררות המינית שהיו מרגשים בו ביקורים אלו.

קשר קרוב מדי עם האלה. גנגופדהיאי, באדיבות ויקיפדיה

עם פרסום הספר נתבע גנגופדיאי בעוון של השמצת האלה ופגיעה ברגשות דתיים. מעל ראשו של המשורר ריחף עונש מאסר שנמנע ברגע האחרון בשל שגיאה טכנית פעוטה שנפלה בניסוח כתב התביעה. 

ה.

גנגופדהיאי, מצידו, הציג בכתב ההגנה שלו את סיפוריהם של משוררים שונים, מאז ימי הביניים, שטענו טענות חמורות הרבה יותר בדבר קרבתם לאלה. למשל המשורר הענק שריהרשה, בן המאה ה – 12, שטען כי הוא מענג את האלה בשתי מיטות שונות בו בזמן: מיטת הלוגיקה (הוא היה גם פילוסוף) ומיטת השירה.

ו.

האם תקבל האלה את לשונו של סורש קומאר? האם היא תהפוך אותו למשורר? לפי סיפורי המסורת, התוצאות הן מיידיות. אנשים שכרתו את ראשיהם לפני האלה זכו בתוך שניות לפקוח את עיניהם מחדש, בראשיהם המחוברים, וכן זכו לחיי נצח או גמול רציני אחר. מצד שני, מיליוני הודים מעניקים מדי יום מנחות ממינים שונים במליוני מקדשים ברחבי היבשת, ובתהליך מדומיין כלשהו "מקבלים" אותן בחזרה מן האל כשהן מבורכות. מי שהיה במקדש יודע – בפועל זה לא נראה שונה ממשחק ילדים. אבל ההתרחשות האמיתית מתרחשת בתודעה של המאמין. בפסיכולוגיה העדינה שלו.

ז.

כל זה נכון פרט לשני מקרים, שבהם האלים שתו ממש חלב.
ב – 21 בספטמבר 1995 וב – 21 באוגוסט 2006, לפני פחות משנה, נרשמו ברחבי העולם דיווחים על צלמי אלים הינדים השותים חלב מכפיות. למען הסר ספק העלו המאמינים סרטים רבים לרשת, כמו למשל הסרט הבא:

 
ופה יש סרטים נוספים.

מדענים שונים התכנסו באוניברסיטאות שונות והסבירו זה לזה את עקרונות הגרביטציה של החלב. היו גם דיבורים משוכנעים מאוד על קונספירציות פוליטיות, אבל בסופו של דבר זה לא עצר מאות מליוני הינדים ברחבי העולם לרוץ אל המקדש הקרוב לביתם ולתת לאל כמה חלב שרק יכלו.
 

ח.

לך תבין מה רוצים האלים. למה הם מתכוונים כשהם שותים חלב ולמה הם מתכוונים בשאר ימות השנה כשהם לא. האם הם מעוניינים בלשונך עכשיו, או אחר כך, או באיבר אחר, אולי או אף פעם לא. אלים הינדים מעולם לא התחייבו לעקביות, והתמונה הראשונה שעולה לי בראש בעודי כותבת משפט זה היא התמונה הזאת, של עשרות צלמי האלים שנזרקו לים, כחלק מפסטיבל גנש בבומביי, ואז, עם גאות השחר שבו אל החוף והציפו אותו כשהם שבורים וחבולים.
במאות פסטיבלים מדי שנה משליכים אלים לים ולנהרות והם נותרים שם מתמוססים ושבים אל האדמה. מדוע הפעם הם חזרו?

גנש שב למרות הכל אל חופי בומביי

ושוב

תמונות רבות נוספות יש כאן

 

4 Responses to “לך תבין מה רוצים האלים”


  1. 1 תומר 24/04/2007 ב- 21:11

    לא יודע לגבי האלים, אבל אני רוצה עוד פוסטים כאלה.

  2. 2 עודד 24/04/2007 ב- 23:12

    יש לי שאלה: נכנסתי ללינק של התמונות של האלים שחזרו עם הגאות אל החוף. יש שם תמונה אחת שלא ברורה לי – איך שמפנים את האלים, או יותר נכון את השברים שלהם, עם טרקטור!
    מה זה אומר? שעכשיו הם לא אלים יותר? פתאום הם רק שברי פסלים? או שהם עדיין אלים ומותר לנהוג בהם ככה?
    אני זוכר ביקור שלי במקדש בטמיל נדו שבו ראיתי מאמינים עושים תנועות מגונות ממש מול האל. אולי זה רק נראה לי ככה, אבל בכל אופן השאלה שלי היא – מותר להתייחס ככה לאלים?

  3. 3 עוד אוהבת הודו 25/04/2007 ב- 01:56

    זה לא צלם אל בצורת פסל ששותה חלב, אלא צלם אל בצורת אדם. שימי לב לעפעפיים הרוטטים, לתנועות השפתיים קמעה.
    הרי לנו אל שהנכיח עצמו בצורת אדם, בשר ודם ממש.
    האם המשחקים שם את האל/ה ומגיש/ת המנחה תופסים וחווים את המעמד ככזה המפגיש אכן אלוהות ואדם?
    סיכויים רבים מאוד שכן. לדעתי.
    ותודה על האתר .

  4. 4 מיה 25/04/2007 ב- 14:15

    לאוהבת הודו – את צודקת. זה לא צלם אל בצורת פסל. אבל זה גם לא צלם אל בצורת אדם. זהו האל עצמו. הופעה שלו על פני הארץ. אולי של חלק ממנו, אולי של כולו. לפעמים עם עפעפים ולפעמים בלעדיהם (ודאי את מכירה הופעות של האלים בסלעים לא מסותתים, בעצים, בנהרות).הזכרתי כבר בפוסט אחר ( http://www.notes.co.il/maya/31167.asp ) שההנחה המסורתית ההינדית היא שמי שאינו אל לא יכול לעבוד את האל. עליך להיות בעצמך "אלוהי" כדי לפגוש ב"אלוהי" ולפיכך, לשאלתך, כן, בהחלט יש פה מפגש של אלוהות ושל אדם.

    ולעודד – התמונה עם הטרקטור בהחלט מתמיהה ולא פשוטה לצפייה..! אני לא יודעת מה מותר לעשות עם אלים ומה אסור. אני יודעת שמותר לעבוד אותם מתוך שנאה. כן. אפשר אפילו להגיע לאיחוד איתם באמצעות שנאה. מותר גם לקלל, כפי שראית במקדשים. וטרקטור – האם זה טוב או רע? האם האלים בעצמם כיוונו את זה? או שזו טעות אנושית? זה מחזיר אותנו לכותרת של הפוסט הזה – לך תבין..!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: