אימוץ

והנה הגיעה עת לשוב, שכן הדד-ליינים חלפו וההגשות הוגשו אבל במיוחד לאור מיליוני הדברים שקורים בהודו בעת שהבלוג הזה נח ואינו מתעדכן. 

דבר ראשון זה הקמפיין המופלא הזה, שקולע בול לאחד החלומות הפרטיים שלי: לאמץ ילד מהודו.

הכיתוב אומר:

Adopt. you will achieve more then you can ever give. באדיבות 2wenty 4our להגדלה לחצו כאן

 

 

 

 

שבוע טוב!

 

5 Responses to “אימוץ”


  1. 1 דוד שליט 02/06/2007 ב- 23:34

    לעשות קמפיין לאימוץ הוא רעיון חכם ומקורי. הביצוע? אלוהים ישמור. זה נראה כמו כרזה של סרט מוטציות קומי נוסח 'אמי התכווצה ואני מרוצה'

  2. 2 אריאלה 03/06/2007 ב- 00:00

    איך הם מתייחסים לאימוץ ילדים ע"י אנשים שאינם הודים? ואימוץ ע"י רווקים/רווקות, זוגות חד מיניים?

  3. 3 מיה 03/06/2007 ב- 09:42

    דוד, הצחקת אותי בניסוח שלך. אבל אני לא מסכימה. כשאני ראיתי את הקמפיין הזה נורא התרגשתי. כנראה על אנשים שונים זה בכל זאת עובד בצורה שונה.

    ואריאלה – יש לי חברה שאימצה ילדה בצפון הודו. בלי סוכנות, או משהו מאורגן. היא פשוט נתקלה במשפחה עם אחת עשרה בנות שלא הצליחה לפרנס אותן והתחילה לחתן אתן בעודן ילדות. אבי המשפחה מאוד התלהב מהאפשרות שהיא תיקח ילדה, ולמען האמת היא לקחה איתה שתיים, אבל בשדה התעופה, בשל עניינים ביורוקרטיים, נאלצה לבסוף לבחור באחת. חוץ מזה, אני יודעת שפועלות בכל רחבי הודו סוכנויות אימוץ רבות שמיועדות לאזרחי מדינות אחרות ולא זכורים לי נסינות של אזרחים הודים למנוע את זה. פעמים רבות זה פותר בעיות גדולות של עוני נורא. מבחינת הקאסטות – הו, זו השאלה! – אין לי מושג.

  4. 4 אריאלה 04/06/2007 ב- 00:27

    זו שאלה מעניינת, כי אני יודעת שבארץ ניתן לאמץ באופן חוקי רק בעזרת עמותות אימוץ, אז יש את סוגיית היחס של שלטונות הודו לעניין, ואז הבעיה החוקית בארץ.
    דווקא עם קאסטות, לאנשים מחוץ להודו שמאמצים ילד הודי לא תהיה בעיה, כי בעצם למי שלא הודי לא ממש אכפת מאיזו קאסטה הילד.

  5. 5 מיה 04/06/2007 ב- 08:55

    מבחינת סוכנויות האימוץ – אני יודעת שאלו שפועלות בהודו "מתמחות" בכל מיני איזורים בעולם ובהתאמה של חוקי האימוץ בהודו לחוקים של המדינות הללו. למשל, סוכנות אימוץ ש"מתמחה" בארה"ב כתבה באתר שלה שההורים המאמצים חייבים להביא אישור על חוסר-פיריון, כי אלו התנאים של ארה"ב בכל הנוגע לילדים מהודו. סוכנויות שמתמחות באירופה לא דורשות אישור כזה.

    את צודקת לגבי הקאסטות, אבל אותי דווקא מעניינת השאלה – מה גישתם של ההודים לכך שהילד יגדל כאאוט-קאסט. שזה הרי מה שאנחנו עבורם. בין אאוט-קאסט לבין אסורים במגע ולפעמים שניהם. זו שאלה לגבי דהרמה, בעצם.
    אבל נראה לי שכמו תמיד, עוני וחוסר אמצעים מנצחים את הדהרמה. הורים שמחים שיהיה לילדים שלהם מה לאכול וזהו.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: