נקמת הבאפלו

כמה זכרונות וסרט מדהים אחד

 

אישה רוחצת בפאלו במי המקדש. נו ברור

בשכונה השלווה שבה חייתי בהיידרבד, הייתה קדושה מיוחדת נחה על הרחובות בשעה חמש. הייתה זו השעה של הבאפלואים.
זוג של באפלו ובאפלואית. שמנים, ענקים, שלווים, היו מגיחים אז משום מקום ומקיפים בצעדים איטיים את רחובותיה של השכונה. מישהו אמר שבגלגול קודם הם היו פנדיטים ברהמינים שכשלו בקרמה שלהם וראג'סוואמי, הזקן חסר השיניים, שגר בבית מספר שמונה, היה משתטח על האדמה בכל פעם שהשניים חלפו ליד ביתו.
אף פעם לא הבנתי מהיכן הגיעו ולאן היו נעלמים. אבל מהיום הראשון שבו נתקלתי בהם בטעות, עשיתי כל מאמץ אפשרי לחזור על הטעות הזאת. מעולם לא קבעתי שיעור לשעה חמש. אם יצאתי מהשכונה תמיד טרחתי לשוב בזמן. היו ימים שהיתי צועדת אחריהם, בצעדים איטיים איטיים, כדי לאמץ את קצב הנשימה שלהם. המסלול שלהם, כך למדתי היה קבוע. היו ימים שרק הייתי מסתכלת. הבאפלו היה מוביל. הבאפלוית אחריו. ובכל זאת, אם היא הייתה משתהה מעל איזה דשא הוא היה מרגיש את זה בלי להסתובב ונעצר.
פעם אחת כמה ילדים רצו מסביבם במעגלים. בערב חם במיוחד עננה של זבובים ליוותה אותם לכל מקום. ריקשות מזדמנות היו עוקפות אותם בסלאלום, כמעט מתנפצות על גופיהם העצומים. היתושים ניסו את מזלם. אבל אני למדתי: נתחים שלמים של פרה-היסטוריה שוכנים בגופים העצומים האלה. ראשית הבריאה בעצמה מהלכת כאן בענני אבק דק. לא זוטות כאלו יזיזו אותם משלוותם.
זה היה בהיידרבד שנזכרתי שאפילו השד החביב עליי אינו אלא באפלו בשם מהישה. בציור שפה הוא בדיוק מפסיד את הקרב של חייו לאלה דורגה. אבל תראו אותו מפסיד!

 

השד-הבפאלו מפסיד לאלה דורגה והעולם נברא למרות הכל. סוף טוב? הציור מכאן

כשהכרתי את המחזאית בהרגאווי ראו, היא לימדה אותי במשך בוקר שלם את הסגולות השונות של חלב הבאפלו וגם כמה טקסים שהיו נהוגים בכפר ילדותה. חצי כוס מדי בוקר לשיער חזק וארוך. שתי כוסות של חלב באפלו מורתח לפני השינה לפיריון. היה גם איזה טריק שקשור לסקס. ואמבטיות בחלב באפלו, שהן טקס יקר שמבטיח את חיי הנישואים של זוג צעיר. לא מזמן, לאחר חתונתם המפורסמת של אישוואריה ראי ואבהישק באצ'אן סופר בעיתונים על אמבטיה דומה שנערכה לכבודם בחלב של פרה.
חלב של פרה? רציתי לזעוק, גשו אל הבאפלו!
 
ואז הגיע הסרט הזה, שנשלח אליי מידיד בבומביי. ולא תאמינו מה קורה שם. אריות תוקפים באפלואים ומצליחים לתפוש אחד. האחרים בורחים בזמן שהבאפלו השבוי נופל למים. אז צצים קרוקודילים עצומים ורבים עם האריות. בשלב הזה מגיעים הבאפלואים בחזרה, הפעם בעדר עצום ומראים לכולם. אני אומרת לכם, זה אחד הסרטים הכי דרמטיים שראיתי לאחרונה. וזה לא הודי. זה סרט טבע. ודווקא הוא הזכיר לי את כל מה שכתבתי פה למעלה.

  
 
 
 

9 Responses to “נקמת הבאפלו”


  1. 1 תומר 04/06/2007 ב- 22:57

    והבפאלו האלה, הם תמיד הרשימו גם אותי. יש בהם משהו שמעורר כבוד, וכמו שאמרת, גם הרגשה שנגלה לך משהו עתיק, קדום.
    אני הבנתי שגם בארצנו הקטנטונת היו עדרי בפאלו כאלה, באיזור אגם החולה, לפני שיובש…

  2. 2 ש.ל. 05/06/2007 ב- 09:03

    כתוב יפהפה! ממש החזיר אותי לריחות הודו

  3. 3 ארצי 05/06/2007 ב- 09:39

    הסרט הזה מטורףףףףףףףףףףףף

  4. 4 יעל מ. 05/06/2007 ב- 09:41

    תומר, נראה לי שאתה טועה. היו בארץ עדרי בפאלו כאלה? ושדים כאלה? אנחנו הרי ארץ בלי שדים…

  5. 5 לימור 05/06/2007 ב- 11:07

    אוי מיה תבורכי, את מעודדת אותי להגשים את כל החלומות שלי
    איזה כיף שהטבע מצטרף לחלומות שלי
    והכל פה ממש בבית, בהודו
    keep up the good (-.:

  6. 6 אנונימוס סוס 05/06/2007 ב- 11:32

    אחד המאלפים שראיתי.
    מראה לנו בדיוק מהו הטבע.
    מאיפה מגיעים כל האינסטינקטים הטבעיים שלנו – הכל חייתי
    הקבוצה, ההתאגדות, ההתארגנות, הנקמה.
    ואנחנו חושבים שהאדם הוא יצור "תבוני" שהמציא את כל זה

    אני יכול להבין את ההערכה שלך לבאפלוס

  7. 8 אודי 22/06/2007 ב- 11:40

    שהגעתי ככה במקרה לבלוג שלך, מיה, תוך כדי שיטוט מקרי באינטרנט, באתרים שונים על הודו.
    פשוט כיף.וזה הסרט הכי מטורף שראיתי בחיים שלי.

  8. 9 חסוי 05/11/2008 ב- 21:31

    יאאאאאאאאאא ממש אהבתיייי ,זה כ"כ יפפה כמה הטבע יכול לעשותת !!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: