הודו בוחרת לבן

בחורה הודית צעירה רוצה להיות דוגמנית. פקידת הקבלה צוחקת עליה ,"זו סוכנות מודרנית". כשהיא מסתובבת והולכת היא שומעת את הפקידה מדברת בזלזול על הצבע שלה. הבחורה פגועה, אבל כאן נכנס אביה  לתמונה. יש פיתרון: האיורוודה, הסנסקריט, הקלפים העתיקים, האבקות. כל אלה חשבו מבעוד מועד על דוגמניות מודרניות מתוסכלות. יש אפשרות להיות לבנה ומצליחה: והכל בהינף משחה!

לא חייבים לדעת הינדי כדי להבין את הפרסומת של fair and lovely:

ענייני הצבע לא עוזבים את הודו. לפני שבועיים סירבה נערה אחת בת 19 לפגוש את הגבר ששידכו לה כבעל, כיוון שלדבריה גילתה שהוא "כהה מדי". הבחור לא ויתר. הוא פצח בשביתת רעב מול ביתה, ולאחר יומיים היא התרצתה, גילתה את נחישותו והסכימה, למרות הצבע, להתחתן איתו.

מה גורם לבחור להאמין שעליו לרעוב רק כי הוא כהה? או לבחורה להאמין שהיא טובה יותר פשוט כי היא בהירה יותר? בדיוק פרסומות כאלה. הנה שחקנית הופכת לכוכבת בזכות הלובן:

בעבר שוטטנו כאן במודעות שידוכים הודיות. צבע העור הוא רובריקה שחובה למלא שם, ממש כמו גיל, קאסטה, איזור מגורים. החוקים שלא מדברים עליהם ברורים לכולם: בחור מצליח לעד יחפש בחורה בהירה. בחור בהיר לא חייב כל כך להיות גם בחור מצליח. בחורה בהירה לא חייבת להיות משכילה, או עשירה. בחורה כהה, מוטב לה לסגל איזה יופי פנימי.

הנה, למשל, בחורה כהה שלא מוכנה להתפשר על יופי פנימי הופכת לשדרנית ספורט יפה ומצליחה בזכות משחת הלבנה:

הפרסומות הללו של משחת fair and lovely עוררו לרגע קל דיון זוטר בהודו. היו מי שממש שאלו: האם היופי נמצא רק בגוון העור?  ואפילו הפיצו פרסומות "תגובה" לפרסומות שכאן למעלה. אבל, בסופו של דבר, הדיבוק ללבן עדיין תופש את מרכז הבמה. המוצר המשלים – מיני מוצרים להלבנת שיניים – לוקח את הלבן צעד נוסף קדימה, אל עבר בוהק מסנוור, ומזכיר להודו שהצבעים זורמים לה בעורקים: אחרי הכל, אפילו שיטת הקאסטות כונתה בסנסקריט "וארנות", צבעים.

 

רופא השיניים מסונוור בפרסומת למשחת השיניים happydent

 

הברהמין צחור על רקע פוג'ת הבוקר בזכות אבקת הכביסה tide

 

והרישי הצוחק, פגשנו אותו כבר בהקשר אחר, מבהיק בשיניו אל ההארה

 

9 Responses to “הודו בוחרת לבן”


  1. 1 תומר 11/06/2007 ב- 06:57

    ממש ממש עצוב.
    כבר כתבתי לך איך בפעם הראשונה שהבנתי מה בעצם הפרסומות האלה אומרות נכנסתי לדיכאון ולא האמנתי ש"במאה בעשרים" עדיין יש דברים כאלה.

    והרי כולם יודעים שעור שחום זה מושך לאללה!
    טוב, כאן אני צוחק – ברור שההעדפה שלי לעור כהה היא לא פחות דבילית. אבל כמובן שיש הבדל בין העדפה פרטית לפוביה כללית, שעוד מקבלת גושפנקא מכל כיוון. בקיצור, עצוב עצוב עצוב.

  2. 2 מיה 11/06/2007 ב- 10:31

    תומר,
    אותי, בכל אופן, תמיד הדהימה הישירות ההודית בעניין.
    אין להם שום עכבות בדיבור על זה,
    שום פוליטיקלי קורקט. שום ערך לחקיקות ממשלתיות. הם לא מרגישים צורך להעמיד פנים או לדבר באופן עקיף.
    הנה, בהיר זה עדיף, ולפניך רשימת תכשירים..!

    ובכלל, גזענות, באופן מסוים, נתפשת שם כעובדת חיים, נכון? ואם עובדת חים – אז מה הבעיה לדבר על זה?

    מעניין אותי מה אתה חושב

  3. 3 om 11/06/2007 ב- 10:33

    אם מייקל ג'קסון היה יודע את זה לפני כמה ( מאות) שנים… אולי גם הוא היה בוחר את תת היבשת ההודית על פני מעלליו אצל המנתחים, נשמע הרבה יותר קל משחה איורוודית מאשר אישפוזים חוזרים

    הנה לך דרך חדשה גמרי להפוך אשכנזיה על פני תימניה, מעניין אם גם האופי משתנה (-:

  4. 4 תומר 14/06/2007 ב- 09:37

    אני מבין שגזענות שם היא אחת מעובדות החיים הבסיסיות ביותר, ואם כבר כך, אז לפחות שידברו על זה בגלוי ובלי זיופיי פי-סי. אוקיי. אבל זה עדיין מבחיל בעיני ששופטים אנשים לפי צבע העור שלהם.

    בסופו של דבר הרי (טוב, זאת ההנחה שלי), צבע העור של אדם לא משפיע בכלום, ממש כ-ל-ו-ם, על טוב-לבו, חכמתו, חוש ההומור שלו, תרומתו לחברה, חשיבותו ביקום, ועוד ועוד. אז אם מחלקים את האוכלוסייה על פי זה, זה פשוט חרא. אין לי מילה יותר יפה לזה. זה חרא ואני ממש עצוב שזה כך. וצריכה לקום בהודו תנועה עממית שתדחה את החרא הזה, עד כמה עמוק שהוא מושרש בתרבות.

    טוב, מצטער. לא יודע למה, אבל זה לוחץ לי על איזה כפתור. זה ממש מעלה לי ת'נרבים. אבל בלי כל קשר, זה עדיין שערוריה מגעילה.

  5. 5 לימור 14/06/2007 ב- 10:10

    מעניין מאוד.
    תומר, אתה מופתע?
    האם בארצנו זה אחרת? האם אצלנו לא שופטים אדם לפי צבע עורו?
    אולי מיה צודקת, לפחות בהודו ישירים בעניין זה, לעומת הצביעות בארץ.

  6. 6 אריאלה 15/06/2007 ב- 22:18

    אצל רוב עמי המזרח זה כך, לבן טוב, חום לא טוב. זה התפתח בגלל קשר עם המערב, או שזה עניין תרבותי פנימי שלהם?
    גם אצל אתיופים צבע עור בהיר נחשב יפה יותר, וזה היה עוד לפני שהם נחשפו לאדם הלבן.
    אני מכירה את התיאורה שגורסת שעור בהיר מעיד על כך שבעליו לא נאלץ לעבוד עבודת כפיים ולכן סביר להניח שהוא עשיר ולכן מושך יותר. זה תופס גם בהודו, או יש לזה איזושהי סיבה עמוקה יותר?

  7. 7 מיה 16/06/2007 ב- 12:11

    אריאלה –
    אני לא ממש יודעת , אבל משום מה נראה לי שאין לזה קשר לחשיפה לאדם הלבן. ראיתי כמה מחקרים וסרטים שמדברים על איזו תפישה מאוד קדומה ועמוקה אצלנו שמזהה את הבהיר (בעור, בעיניים, בשיער) עם טוהר, בלי קשר לכמה בהירים האנשים שפגשנו או שלא פגשנו. כנראה שזה טבוע בנו. בהודו זה לא קשור לעבודת כפיים, בכל אופן, אבל כבר בוודות, שזה אלפיים שנה לפנה"ס ויותר, אנחנו נתקלים בכך שהחלוקה לקאסטות היא חלוקה לפי צבעים, כך שהכההביותר הוא המשרת והבהיר ביותר הוא הקדוש.
    מה שאנחנו מקבלים היום זה דימיון דתי עתיק ביותר בצירוף של נטייה אנושית, כנראה, להבחנות בין גזעים, והנה התוצאה של ה"קידמה" :קרם להבהרה!

  8. 8 מרמיט 07/08/2007 ב- 22:59

    לפי התאוריה (המרקסיסטית?) שאני למדתי, מקור ההעדפה לבהיר בהודו בפלישת השבטים הארים שבאו מהצפון ודחקו את הדראווידים (הילידים ההודיים ה"מקוריים") דרומה. הטאמילים, לדוגמא, הם דראווידים. התרבות השלטת שהתפתחה בצפון נתנה את הטון בענייני צבע.

    הארים האלה נתנו להיטלר את ההשראה לגזע הארי שלו, למרות שהם לא היו ממש גזע אלא יותר קבוצה לשונית.

    מצד שני, מסתבר שזאת בכלל קנוניה קולוניאליסטית:
    http://www.hindunet.org/hindu_history/ancient/aryan/aryan_frawley_1.html

    http://www.indiaforum.org/india/hinduism/aryan/page18.html

    מצד שלישי, כמו שאריאלה כתבה, זאת נטייה די אוניברסלית.

  9. 9 מיה 08/08/2007 ב- 21:50

    הוכח כבר לפני כמה שנים שה"פלישה" היחידה שהייתה להודו הייתה פלישה רעיונית-תרבותית, ולא פלישה של ממש, של אנשים בהירי עור כלשהם. ובכל זאת, הודו נושאת את עיניה אל הבהיר יותר, ובכל תחום!
    כנראה שזו באמת נטייה אוניברסלית

    תודה על הלינקים!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: