על פליטים. משהו לא הודי.

בשנת 1946, היישר מספינת מעפילים מיטלטלת, נשלחה סבתי על ידי הבריטים לעתלית להתגורר שם במחנה פליטים.

זה קרה לאחר שנה שלמה שבה חייתה כבר כפליטה באיטליה ושלוש שנים נוספות בהן חייתה כפליטה בסמרקנד ולפיכך אפשר לומר שלמרות שהגיעה סוף סוף לארץ ישראל דבר במעמדה הקיומי לא השתנה.

 

השינוי היחיד היה שבעתלית היא חלתה בדיזנטריה.

העבירו אותה לאוהל-בידוד. לסבי לא הרשו לבקר אותה במשך חודשיים תמימים, וסביבה עמל צוות של אחיות מהצלב האדום שגם העבירו לה את חדשות העולם החיצון שמחוץ לאוהל.

ובדיוק כשקמה ממיטת חוליה, נפתחו שערי המחנה לרווחה וסבי וסבתי מצאו את עצמם בדרך למה שיהיה ביתם לכל חייהם – קבוצת כנרת.

 

לסבתי הייתה שמלה אחת וזוג נעליים אחד וסיכה אחת מעץ לשיערה הארוך ונרתיק קטן מעור ובו שתי תמונות פספורט שלה ושל בעלה.

 

אני חושבת שהיום היא חברת הקיבוץ המבוגרת ביותר בכינרת. ובכל אופן היא בטוח לא פליטה.

 

פליטים זה מגעיל.

 

זה מלוכלך, זה דיזנטריה, או שיעול או השד יודע מה.

 

זה שמלה אחת מלוכלכת.

 

זה לפעמים שחור.

 

זה לא מדבר עברית.

 

זה מתעלק, זה ישן בחוץ, אולי זה מתגרד, או מסריח.

(איש עסקים אחד שחזר מהודו אמר לי פעם שהודו כולה נראית כמו מחנה פליטים ענק. באמת מגעיל!)

 

העיקר שסבתא שלי לא פליטה וגם יש לה בית, ברוך השם וביטוח בריאות.

 

וגם לנו יש ביטוח בריאות.

לצערי נאלצנו, במשפחתנו, לבקר יותר מדי רופאים בעת האחרונה ולבדוק יותר מדי בדיקות.

מזל שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות כמעט הכל באופן פרטי, כי הריבים עם המערכת כבר התחילו להרוג אותנו. מזל שאנחנו לא תלויים ב"סל", אלא שיש לנו ביטוחים אחרים.

מזל שיש לנו פקס להעביר בו אינספור דפים בין חברות הביטוח ולמצוא את הכסף נח בחזרה אצלנו בחשבון.

 

פחחח. אילו רק היינו תלויים במערכת

 

בתורים שהיא נותנת לעוד חודשים

 

בשלוש מאות בדיקות פט סקן בשנה עבור עשרות אלפי חולים

 

בביופסיות שלהם

 

בתרופות מהדור הישן שמאושרות בסל

 

בחדרי ההמתנה הצפופים שעוד מישהו יכול להשתעל עליך

 

ברופאים העייפים כבר מרוב מטופלים 

 

ובמזכירות הזועפות על

אינספור פליטי ה"סל"

או פליטי חברות הביטוח

או פליטי המינוס בבנק

 

שנאלצו למצוא את עצמם שם.

 

אחרי כמה חודשים מול מערכת הבריאות חסרת ההתחשבות הזאת

ולאור סגירת מרפאת הפליטים בתל אביב  –

 

(וגם לאור הפן של שרה וביבי, חגיגות הראווה למדינת ישראל, תקציבי הישיבות, הכספים הזורמים בנמל אשדוד, וראשי הממשלה ההופכים למיליונרים בעת מילוי תפקידם) – –

 

 

אני תוהה מתי שכחנו את החובה הבסיסית, האנושית ביותר שלנו, להיות ערבים זה לבריאותו של זה?

 

 

דברים שאפשר לעשות?

אצל שוקי גלילי

באתר עבודה שחורה

 

 

 

 

 

 

8 Responses to “על פליטים. משהו לא הודי.”


  1. 1 שלומית 06/04/2008 ב- 13:11

    התגעגעתי לכתיבתך.
    רק בריאות.
    באמת.

  2. 2 רועי 06/04/2008 ב- 13:54

    שדור אחד הפליטים זה הם ודור אחר הפליטים זה אנחנו. מאיפה עזות המצח שלנו להתייחס בכזאת עליונות אל מי שאיתרע מזלו בדור הזה דווקא ? כאילו זה לעולם לא יקרה לנו?

  3. 3 לילך ל. 06/04/2008 ב- 14:07

    אם אתה לא פליט ממדינה אחרת
    אתה פליט במדינתך שלך
    זו ממש התחושה כאן כשמגיעים לענייני בריאות

  4. 4 יופיטופי 06/04/2008 ב- 16:41

    מסביבי כולם שואלים מאיפה יהיה למדינה כסף לתמוך גם בפליטים

    לא שהמדינה עושה משהו עם הכסף הזה בשביל מערכת הבריאות שלנו

    אבל את הפליטים מתעקשים לראות בתור עוד ניסון השתלטות עוין על המדינה..

    חבורה של פרנואידים חסרי אנושיות
    אני אראה להם את הבלוג הזה, יותר קל מלהתווכח כל הזמן

  5. 5 יופיטופי 06/04/2008 ב- 16:42

    ואגב, מה עם הודו?

  6. 6 אסתי 06/04/2008 ב- 19:22

    יש במדינה הזאת איזה רוע בסיסי וצרות עין.
    למה?
    ככה.

    ברוכה המצטרפת לקמפיין לי יש איזו תחושה שכולנו כאן פליטים בארצנו…

  7. 7 י . מ . כ . 06/10/2008 ב- 20:39

    מיה טבת דיין גמר חתימה טובה לך ולמשפחה שלך
    קראתי בעיון אני מכיר וחי אל נושא סבתא רבקה
    את כותבת נפלא כושר ביטוי וכתיבה כל הכבוד לך
    שתהיה לנו גמר חתימה טובה ובריאת טובה

    ממני י . מ . כ .

  8. 8 dasdsadas 22/07/2009 ב- 16:58

    i've been fighting all kinds of health related ailments for a while now and i am always looking for more information.
    what a nice page. i really liked reading it. i am not really a big supporter of these kind of topics. but i don't know how i could ever have not seen this site.
    so ! my own ideas on this topic are many, that's why i will not share right here. i will love to wise up more into the matter. i have
    placed this post with my favorites and shall be sharing
    this with friends and family.
    thank you.

    http://cheaptramadol.jimdo.com/


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: