ועד אז – –
אולי נהיה כבר זקנים
ובלים
ופצועים
ואכולי זכרונות
ובעינינו יקוד מבט בוער
ומשוגע
מתשוקות בנות נצח גלגולי חיים – –
התוכל להכיל את כאביי?
למצוא את שפיותי?
הייתי אז שכבה גיאולוגית אחת,
אבל עד שניפגש
יהיה עליך לשחזר אותי
מתוך שבריי.
אבוא אליך
ובידי שעון חולנו העצוב
קח אותנו
עד הגרגר האחרון.
עבודת אלילים 
צימררת אותי מיה. ככה, באמצע הערב.
נפל עליי השיר הזה במקום מאוד מדויק בחיי.
איזה יופי של משפט.
ואגב, זה לאדם? לאל? שמה של הקטגוריה מעלה תהיות
אבל עד שניפגש
יהיה עליך לשחזר אותי
מתוך שבריי.
הקסם המדוייק והמופלא הזה שיש לשיר כשהוא טוב
פי אלף מכל פרוזה.
נפלא.
יפהפה.
מצטרף לשאלה – אדם או אל?
מניח שאדם?
את אהבה בימי כולרה של מרקס. זוג האוהבים שחיכה עשרות שנים כדי להיפגש שוב. גם הם הגיעו זה אל זו עם שכבות גיאולוגיות רבות ועודפות אחרי שפעם היו שכבה אחת.
טלי, אסתי, xman – תודה
וליעל – השיר נכתב עבור אדם. אם כי לקטגוריה הזאת אביא גם שירי געגועים עזים לאל. וכמה תמונות גם.
ולירון – תודה על האסוציאציה
הינך אי של רגש טהור
של מים זכים ונחושים
בלב המרחבים היבשים
תודה פז 🙂
בעצמך כתבת שירה
נהנית לחשוב על עצמי כאי של מים. זו בהחלט תפישה עצמית מרעננת!
עצוב אבל עם תקווה.
הצליח לחדור ללב שלי.
אולי כי גם אני במצפים ליום ההוא
ולהילקח עד הגרגר האחרון של שעון החול
אהבה ללא פשרות
ועד אז…
זה לא כל כך עצוב להיות "זקנה" מה גם שאין מרגישים כך