תערוכת הצילומים של בהארט סיקה מצאה חן בעיניי מהרגע הראשון שראיתי אותה, כי כמעט בכל אחת מהתמונות שבה הצלחתי לזהות גבר הודי שפגשתי. אני מניחה שכל מי שביקר בהודו ובעיקר בבתים מקומיים ימצא בצילומים הללו תחושה מוכרת. ולפיכך, לאחר כל כך הרבה פוסטים על נשים, הגיע הזמן לעשות כבוד גם לגברים. קבלו אותו, הגבר ההודי:
Archive for the 'אנשים' Category
בסוף, כך כולם מספרים, מגיעה ההתאהבות. אמיתית. גועשת. מתחבטת. מתייסרת.
אבל עד שזה קורה חולפים ימים רבים וקשים. חולפים ימי ההכנות לחתונה, שהם גם ימי ההכנות לעזיבתו הסופית, הנצחית של הבית. עוברים ימי החתונה עצמם, וכמעט שאין אישה הודית שאינה בוכה, מעצב, בימי חתונתה. חולפת החלפת ההורים. מעתה אמא אחרת. אבא אחר. אחים ואחיות אחרים. מתחלפים ימים כלילות של הכנת תבשילים במטבח לא שלך, שטיפת סירים, התקנת מיטות, התקפלות מול גערות. נמתחים עד אינסוף לילות נבוכים במיטה משותפת, חשוכים ומכווצים. לפעמים תעבור שנה, יעברו שנתיים, עד שתישתלח יד כדי ללטף. ועד אז זרות. נצח של זרות.
אבל כולם, כולם מספרים שבסוף מגיעה ההתאהבות. וכמו בסיפורים ההודים המשובחים ביותר, היא מגיעה ברגע. ובהפתעה. בגל אדיר של מבוכה, ששוטף שני בני זוג שכבר יובלות חולקים את אותה המיטה. המבוכה מתחלפת בבושה. הבושה במבטים. המבטים בגעגועים עזים.
כך לפתע. געגועים עזים למי ששידכו לך זה מכבר למטרות נישואים.
(ואת המבוכה אפשר לראות באיכות טובה יותר כאן)
בכל פעם שהטלפון מצלצל לוקחת רדהה את השיחה מהחדר השני. יש שם שרפרף קטן אבל את השיחות שלה היא מדברת מהרצפה. לפעמים שעה שלמה, בטמילית שעורכת מירוץ על הלשון שלה. ושכל העולם מסביב יימחק.
אחר הצהריים, כשקרני השמש מפלסות דרך בין ענפי צמח הנים, משתחלות מבעד לסורגי החלון ונופלות על הרצפה הן מסמנות את רדהה כמו כוכבת על במה של קברט.
כל זה אחרי שהשתחררה כבר מבית החולים. אחרי ששבה אליה הכרתה. אחרי שבתוך ערפילי התרדמת הופיע לפניה האל קרישנה והבטיח לה שיהיה בסדר. ממש האל קרישנה, עם החליל ועדר הפרות ורועות הבקר המאוהבות, והכל.
ניתן לקבל עדכונים בדואר האלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן
אישה על הגג. היא עוזרת הבית של השכנים בשכונת טאמבאראם במדרס. שם קוראים לזה "משרתת". מדי בוקר הייתי אורבת לה, מהגג שלנו, כדי לראות את תנועותיה השלוות. כמה הזדמנויות כבר יש לנו ביומיום לראות, על-אמת, תנועות שלוות?
השמש בדיוק יוצאת מבעד לעצי הקוקוס. גגות הבתים האחרים נחשפים בעירומם. בעוד רגע, יתמלא חבל הכביסה הזה ואילו המשרתת תרד לקרצף את רצפת הכניסה. אני מכירה את סדר היום שלה בעל פה.
אבל עכשיו שקט. הידיים עדיין מושטות למעלה, חוטי החשמל מתעוררים, עלי הבננה עם טיפות הטל עליהם הם מסתור בטוח.
*ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.