סיפורי-עם על החמות יש בהודו המון.
ובמיוחד על יחסיהן האומללים בדרך-כלל של הכלה והחמות וכן על הבעל המסכן שנקרע בין שתיהן.
בדרך כלל מקריאים אותם לילדים לפני השינה והיינו מצפים שתוצג בהן חמות לתפארת. אבל על פי רוב מוצגת בהן חמות מרשעת וטיפשה ובצילה כלה אומללה וחסרת אונים.
מחר בשעת בוקר מאוד לא אופיינית לספר סיפורי עם, אפתח עם תלמידיי את הסמסטר בקריאת הסיפור הבא, שמגיע מדרום הודו ושבו חמות שאינה מרשעת דווקא. לא סתם בחרתי בו להיות ראשון בקורס שכולו על סיפורים. אני מוצאת בו את מיטב הרעיונות ההודיים החשובים בעיניי.
זה סיפור מעט ארוך (אבל שווה לשמור אותו לאיזו שעה פנויה), אז ואת הרעיונות שבו אני שומרת לפוסט הבא.
משפחה הודית וחמות במרכז
היה הייתה כלה צעירה, שבשונה מכלות רבות אחרות, הייתה צייתנית לחמותה וביקשה למלא אחר כל דרישותיה. ואילו חמותה שמרה על כבודה כחמות ודיברה מעט מאוד, נדה בראשה את פקודותיה, ובאופן כללי שמרה על ארשת פנים נוקשה. מדי בוקר הייתה הכלה מגיעה לחמותה ושואלת כמה מנות אורז עליה לבשל באותו יום. האישה המבוגרת הייתה מקדישה זמן למחשבה זהירה ואז עונה לה. בימים מסוימים הייתה מרימה שתי אצבעות כדי לסמן כמות של שתי מנות ובימים אחרים שלוש אצבעות, כפי שהכתיב לה רצונה. ואילו הכלה הייתה לוקחת ברצינות את הפקודה, הולכת למטבח ומבשלת את כמות האורז שהורו האצבעות הקמוטות.
יום אחד חלתה האישה המבוגרת ונשמה את נשימתה האחרונה. האישה הצעירה, ככל כלה טובה, התאבלה עליה רבות. אפילו לאחר תום תקופת האבל היא לא הצליחה להסתדר בבית, שכן האישה המבוגרת חסרה לה בכל דבר ודבר: מי יגיד לה מה לעשות ומתי? מי יאמר לה באופן החלטי כמה אורז עליה לבשל באותו יום? היא היתה שרויה בדילמה מתמדת, ולא הייתה מסוגלת לקבל כל הכרעה בשום נושא.
בהתחלה התרשם בעלה ממסירותה של אשתו לאמו המנוחה. אבל במהרה החל להתעייף מהשאלות החוזרות ונשנות של אשתו כמה אורז לבשל מדי יום. הוא חשב וחשב על פיתרון ולבסוף הזמין מהכדר צלם חימר של אמו בגודל מלא. כמו כן ביקש במפורש שיד אחת תצביע עם שתי אצבעות ואילו השנייה – עם שלוש. בתום כמה ימים, כשבובת החימר הגיעה, הניח אותה הבעל במקום מרכזי בבית. הכלה הייתה מאושרת מחזרתה של האם והשלום והשלווה חזרו לשכון בבית: שוב לא הייתה צריכה הכלה הצעירה לדאוג על כל צעד ושעל. בכל עת שתהתה כמה אורז עליה לבשל באותו יום, היא התבוננה על החמות מהחימר; אם קרה שתפשה במבטה את היד עם שתי האצבעות הייתה מכינה שתי מנות אורז, ואילו אם נח מבטה על היד בעלת שלוש האצבעות הייתה מכינה שלוש כמויות בהתאם.
היא הייתה מאושרת ואושרה שימח את בעלה.
הדברים התנהלו במישרין במשך חודשיים שלושה עד שיום אחד גילה הבעל כי שקי האורז בביתו מתרוקנים במהירות וכי עליו לקנות שקים חדשים מדי שבועיים, למרות שבבית היו רק שני פיות. הוא שאל את אשתו והיא תיארה לו את שיגרת יומה: כיצד מדי בוקר היא שואלת את חמותה מהחימר כמה אורז עליה לבשל וכיצד היא ממלאת את בקשתה. "שתיים או שלוש מנות של אורז כשרק שנינו בבית?" תמה הבעל, "זה הרי מגוחך. גם כשאמי עוד הייתה בחיים ובישלת שתי מנות היינו אוכלים להתפקע. עתה, ודאי לא ייתכן שרק שנינו אוכלים מדי יום את האורז עד תומו".
היא ענתה בקול שקט: "אנחנו לא שניים, אלא שלושה. שכחת את חמותי. כרגיל, אני מאכילה אותה לפני שאני אוכלת בעצמי. פעמים רבות נותר לי מעט מאוד לאכול. סלח לי שאני אומרת את זה בכלל, אבל חמותי אוכלת הרבה יותר ממה שנהגה בדרך כלל".
הבעל החל לחשוד. וככל שהמשיך ושאל את אשתו, חשדו העמיק. הוא לא יכול היה להאמין לסיפורים על חמות מבוץ שמכלה שקים שלמים של אורז. זעמו גאה בו, הוא הכה את אשתו והשליך אותה מהבית יחד עם חמותה.
משפחה הינדית בעת עלייה לרגל
אבל האמת על החמות מהחימר הייתה כזאת: פעמיים ביום, כנהוג בדרום הודו, הייתה הכלה הצעירה פורשת עלה לפני חמותה ומגישה עליו את מנות האוכל זאת לצד זאת. אך ברגע שהתפנתה מהגשת האוכל והלכה למטבח הייתה חומקת פנימה אשתו של השכן, מבעד לחור בקיר שנחצב בערמומיות, גונבת את כל האוכל וחומקת בחזרה מבעד לחור. בדרך זו הצליחה להשיל מעצמה את כל עול הבישול בביתה שלה. ואילו האומללה התמימה האמינה כל העת שחמותה מהחימר מכלה את ארוחותיה מהעלה. תמימותה הנחיתה אותה עכשיו היישר לרחוב.
היא הייתה חסרת מזל ומסכנה. אוחזת ביד אחת בדמותה של חמתה האהובה, היא צעדה אל תוך הלילה כשהיא מקללת את גורלה ומתפללת למוות מהיר. כשפניה שטופי דמעות וחרדה גואה בה למראה החשיכה המתעבה, המשיכה לצעוד עד שהגיעה ליער בפאתי העיר. היא הידקה את אחיזתה בחמות מהחימר ורעדה את דרכה אל תוך הנוף הפראי. כל צווחה הקפיצה את האישה הצעירה שמעולם לפני כן לא עזבה את ביתה, אבל האימה גם חידדה את חושיה. היא טיפסה על עץ וקשרה את עצמה אל ענף ארוך, כשכל העת החמות מהחימר צמודה לגופה.
לתדהמתה, בעודה יושבת שם מבוהלת, שמעה קול צעדים מתקרבים. גברים חסונים ומשופמים עם לפידים בידיהם חצו את השיחים והתקרבו לכיוונה. לפי בגדיהם והמבט שבעיניהם היא ניחשה שמדובר בגנבים. ענפים התנפצו תחת רגליהם בעודם מתקדמים בצעדים כבדים היישר אל עבר העץ שבין ענפיו ישבה. עייפים מעבודת היום הם פרקו את משאם מעליהם והתיישבו שעונים על גזע העץ כדי לחלק את שללם. הפנסים האירו את פניהם ויצרו הבעות מוזרות. צללים חמקמקים שיחקו על גזע העץ כאשר להבות הלפידים רקדו, והיער הפראי נראה פראי אפילו יותר. האישה הצעירה שקשקה בפחד מוות, וברעידותיה התרופפה אחיזתה בחמות מהחימר וזו נפלה בקול רעש גדול היישר על חבורת הגנבים שליד גזע העץ!
הגנבים קפצו בבהלה ומהר נפוצו לכל עבר, עוד לפני שהבינו מה התרחש. ואילו האישה הצעירה שבובתה היקרה נפלה מידיה, התעלפה ושכבה מחוסרת הכרה בין הענפים עד הבוקר שלמחרת.
כאשר עלה אור הבוקר, הדבר הראשון שראתה האישה שהתעוררה כמו מתוך סיוט הייתה חמותה מהחימר, שבורה לשלושה חלקים ומוקפת אינספור אוצרות וכמה לפידים כבויים. היא וידאה שאין איש בסביבה, ירדה בזהירות ואספה את חלקיה של חמותה. היא התפללה אל יקירתה המתה שהצילה את חייה ושהותירה אותה עם אוצר כל כך גדול.
לאחר שעות ספורות גילה הבעל הזועם את אשתו בפתח הבית כשבידה האחת בובת חימר שבורה ואילו בידה השנייה צרור משונה. הוא כעס עליה על שחזרה אבל מהר מאוד גילה את הוצרות שהביאה עמה ולכן גרר אותה פנימה והציל מפיה את כל שאירע. עיניו כמעט נפלו מחוריהן למראה אבני האודם והתכשיטים שבצרור. הוא החביא אותם ובעזרתה של אשתו שב אל היער והביא את שאר הממון. בעודו פורש את שללו על הרצפה, התמלא תשוקה לדעת את ערכו הכספי באותו יום של חסד. הוא שלח את אשתו אל בית השכן לשאול מאזניים.
השכן היה סקרן לדעת מה דוחק בשכניו העניים לשקול באותו היום. ולכן הדביק פיסה של תמרהינדי בתחתית הכלי. משהושב אליו הכלי נדהמו השכן ואשתו לגלות אבן יקרה מודבקת לתחתיתו, והחלו בהשערות שונות ומשונות בנוגע לעושרם של שכניהם. רק אמש עוד היו חסרי כל – ובן לילה היה בידיהם אוצר בכמות מספקת למדידה במאזניים! שלח אליהם השכן את אשתו וזו שאלה את האישה הצעירה לפשר הדבר בהזדמנות הרשונה שנקרתה בדרכה. האישה הצעירה סיפרה את הסיפור כולו – איך נזרקה על ידי בעלה, איך השתכנה עם חמותה מהחימר על עץ ואת כל השתלשלות העניינים שלאחר מכן ובתום הסיפור כולו ציינה כי כל עושרם הוא פרי חסדה של חמותה.
השכנה, שידעה יותר מהאישה הצעירה, לא התכוונה להתחיל לסגוד לחמות מתה. בעלה חשב שיש קיצור דרך להשגת עושר כזה. הוא הזמין בובת חימר גדולה, הניח אותה בידיה והשאיר אותה בג'ונגל. הוא איים עליה שלעולם לא יקבל אותה חזרה לביתו אם לא תביא אמה אוצר זהה לזה שאשתו של השכן הביאה לבעלה.
משפחה הודית בדרכים
אשת השכן הייתה בטוחה בעצמה ובאסטרטגיה שתיכננה. כצפוי, אותם הגנבים עם הלפידים בידיהם הגיעו בסוף יום עבודתם הבזויה, כדי לחלוק את שללם תחת העץ. הם לא הספיקו לפתוח את צרורותיהם כשהאישה השליכה עליהם את בובת החימר והגנבים ברחו לכל עבר. אלא שעתה הם כבר החלו לחשוד – בלילה הראשון שדבר כזה קרה הם היו לא מוכנים וברחו על נפשותיהם, אבל עכשיו החליטו להתחבא מאחורי גזע העץ ולראות מה פשר העניין. לתדהמתם אישה ירדה במורד הגזע והחלה שודדת את ממונם שהושג בעמל רב. בזעמם הם הקיפו אותה, נזפו בה על שהבריחה אותם מאוצרם בלילה הקודם, הכו אותה עד שהייתה כחולה ומעולפת והותירו אותה שם כשהיא קשורה לעץ.
השכן מצא אותה למחרת. רועדת מפחד, מבועתת מהקורות אותה בלילה ובשום צורה שהיא לא עשירה יותר משהייתה.
עבודת אלילים 
