Archive for the 'על סדר היום' Category

הודו מחוץ לכתלי האוניברסיטה

לראשונה, נדמה לי, מאז שהתחלתי ללמד על הודו לפני שמונה שנים אנסה להעביר קורס שלם מחוץ לכתלי האוניברסיטה. המטרה היא לעשות משהו קצת אישי יותר ממה שעושים בקורסים באוניברסיטה, ולפנות לאוהבי הודו הגדולים שלא כל כך אוהבים את המוסד ההוא אבל רוצים לדעת לעומק. למזלי, יהיה לצדי רפי, חברי היקר, ואחד המורים הטובים ביותר שפגשתי בכל מה שקשור לתרבות ההודית. אני זה סתם הקישוט שלידו…

ההרשמה התחילה אתמול. הקבוצה לא גדולה. אתם מוזמנים. 

זה מה שכתבנו בברושור.

 

 

                                                    להיות אדם: המבט ההודי
                                       סדרת מפגשים ייחודית על התרבות ההודית

לאורך אלפי שנות קיומה הציגה התרבות ההודית מגוון תמונות המנסות להסביר מה פירוש היות אדם. באופן עקבי שירטטו תמונות אלו פני אדם שונים מאלו שהוצגו בתרבות המערבית. שוב ושוב עלו בהן מושגים כמו קרמה, קסטות, מעגל הלידות, אלוהות אחת מול אלים רבים, סבל והשחרור ממנו. כולם מושגים שונים מאוד מאלו שבהם מסבירה התרבות המערבית את מושג האדם, ואף מאתגרים אותם.

בסדרה של שמונה מפגשים ייחודיים, במסגרת קבוצה מצומצמת נבקש לבחון מדי שבוע מושג מרכזי אחד שבאמצעותו מסבירה התרבות ההודית את החוויה האנושית בעולם. ההיכרות עם המושגים תיעשה באמצעות התבוננות רבת-פנים בתרבות הודו הקלאסית והמודרנית כאחד. בין השאר נקרא טקסטים מתוך ספרות ההגות ההודית, סיפורי עם, מיתולוגיה, שירה הודית קלאסית וחומרים עכשוויים.

המנחים :
רפי פלד – חוקר של התרבות ההודית ומרצה בחוג לימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב ובמסגרות אחרות, כותב דוקטורט על מנטרה בתרבות הסנסקריטית, מדריך טיולים בהודו.
מיה טבת דיין – מרצה בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, חוקרת תרבות הודית קלאסית ומודרנית, מגישה בימים אלו דוקטורט על אלת ההשראה בשירה ההודית הסנסקריטית. http://www.notes.co.il/maya

הסדרה הקרובה תיערך מדי יום רביעי ב – 20:00, החל מה – 14.4.2010, במרכז האטה-ראג'ה-יוגה, רחוב החי"ל 68, רעננה. http://www.hatha-raja-yoga.com
מספר המשתתפים מוגבל.

 

 

**לכל המתעניינים: נכון ל – 13.3 נסגרה ההרשמה לקבוצה הבאה. לפרטים על קבוצות נוספות אפשר ליצור עמי קשר במייל  mayatev@yahoo.com

והערב: המהאטמה נחמן מברסלב

ב – YNET מספרים עכשיו כי באתר האינטרנט "ברסלב ישראל" מרגישים גאווה גדולה על כעשרים נשים הודיות מגוג'אראט שהצטרפו לאמונה ברבי בעקבות המידע שבאתר.

 

מה שלא מבינים שם, זה שעל ההודים קשה מאוד לעבוד במיסיונריות, ובטח כזאת שמכוונת אותם אל אמונה באל מופשט, לא נראה, חסר צורה, חסר פסל. סביר יותר להניח שאותן עשרים נשים רואות ברבי מברסלב קדוש נוסף על פני האדמה. אחד מאינספור קדושים שהודו מכירה ועובדת.

 

ולמה לא בעצם? את הרבי עובדים בקמעות (פרסדה?) בתמונות (מורטי?) ובביקורים בקבר שבאומן (דרשן?). אם בכלל זה צריך לסמן משהו עבור אנשי אתר "ברסלב ישראל" זה ודאי את התרחקות שלהם מהאלוהות המופשטת אל עבר עבודת אלילים הודית למהדרין.

האתר הזה, כמובן, אינו מופתע (ואף שמח) מעבודות אלילים.

אבל אולי אתר "ברסלב ישראל" לא היו ממהרים לדווח ל YNET ,כל כך מהר, אילו היו מבינים.

סוף סמסטר

 

"… הפעם האחרונה שבה ראיתי את פאיז

 הייתה בחתונתה של אחותי, והזיכרון המאושר האחרון ממנו הוא מאותו רגע שבו – למרבה הזעזוע של האורחים הדתיים יותר המתנזרים כליל משתיית אלכוהול – בירך פאיז את הזוג הצעיר והרים כוס שרי, מלאה עד לשפתה בוויסקי בן שתים-עשרה שנים. כשאני חושב על פאיז ונזכר באותה הסגת גבול טובת מזג, שהיתה בפירוש מכוונת, הוא מצטייר בזכרוני כגשר בין העולם המוחשי למטפורי, או כמו וירגיליוס, המוביל אותנו, בני דמותו האומללים של דנטה, דרך התופת. נדמה שהוא אומר לנו, שעה שהוא לוגם את הוויסקי מחלל הקודש שלו, שחשוב לחצות גם קווים מטפוריים, ולא רק מוחשים: לא להרשות שרעיונותיו של אחר בנוגע למיקומם הרצוי של הקווים יגבילו או יגדירו אותנו".

 

 

[סלמן רושדי נזכר בדודו המשורר הפקיסטני פאיז אחמד פאיז, מתוך "חצה את הקו הזה" בהוצאת מודן, 2005]

 

 

מוקדש לכולם, אך במיוחד לסטודנטים שלי, שסיימו היום שנת לימודים נוספת, ונקראים למלא באדיקות אחר המשפט האחרון.

בלוגרים מאז ערש התרבות

לוח מודעות – הופעת בהרטנאטיאם

יום רביעי בערב. מרכז סוזן דלל.

על מיהו

מה העולם אוכל?

ה – TIME מציג סדרת תמונות מרחבי העולם – משפחות והאוכל שעל שולחנן.

הדבר הבולט ביותר: ככל שהמדינה ענייה יותר, האוכל פשוט יותר והאנשים יפים יותר.

ככל שהמדינה עשירה, האוכל מקושט יותר והאנשים פשוטים.

חוץ מזה, הודו לא על המפה.

 

http://www.time.com/time/photogallery/0,29307,1626519,00.html

 

 

לקבלת דיווחים על רשימות חדשות באתר ניתן להירשם כאן

הבלוג חזר מניו יורק

לידיעת הסניף הניו יורקי של הבלוג, מספר מקומות במנהטן שאפשר להגיע בהם להארה מהירה:    דרשן של אלת השפע לקשמי אפשרי בכל שעות היממה בחלון הראווה של DAFFY'S, על ברודווי פינת 57.

 זו החנות:

ולשם ההשוואה, לקשמי עם ובלי תגית מחיר:

 

מים כולל הכל, ג'יפה וקדושה היישר מהגנגס, נמכרים בבקבוקים יפים ועם מדבקה של איסור מפורש לשתייה באיסט ווסט בוקס בשדרה החמישית על פינת רחוב 14. מחירו של בקבוק אחד 4.95 דולר, שזה בסביבות 230 רופי, שזה ארבע משמרות של עובד הודי במפעל.  או בושם. מצד שני, בבהקטי לא חוסכים.

 

הבקבוק והחנות

לבסוף מצאתי גם אותם.הארת השוקולד. הדרך המהירה ביותר להגיע לאיחוד עם האל: לאכול אותו. הגדולים בעשרים וחמישה סנט. הקטנים בחמישה עשר סנט, ויש גם לוטוסים (רואים? מאחורה?) בעשרה סנט כל אחד. שזה כבר ממש מציאה.

 

בודהיזם. זה טעים. יש כאן עוד

 

והייתה גם ההארה הפרטית שלי, ושל כל מי שליבו נמצא בצ'נאי, לנוכח חלונות הראוונה העצומים של גאפ, שיצאו הקיץ בקולקציה שלמה של מכנסי וינטג' מכותנת מדרס ולפיכך מכריזים על כך חלון אחר חלון:

 

מדרס באדום

מדרס בכחול

זה מזכיר לי, באותה הרוח, את התיאור היפהפה של DoZ המדרסית שחיה בניו יורק ושבה לביקור בביתה אחרי חמש שנים של היעדרות. זו כבר מסה לא רק על ניו יורק ועל מדרס, אלא בכלל על מושג הבית. מומלץ לקרוא.

 ולאחר הג'ט לג, אולי מחר, אספר לכם על הילד ההודי שמשגע בשבועות האחרונים את אמריקה. ולמה זה עוד עלול להצליח לו. מחר, מחר.


מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים