מחשבות על צפיפות

איקאה הקדישו את הקטלוג שלהם השנה לפתרונות "קטנים". הם מתכוונים לפתרונות לחללים קטנים. קטנים מאוד. יש שם חללים מעוצבים של 7 מ"ר, ושל 10 מ"ר ושל 11 מ"ר, ובתוכם מאורגנים להפליא הורים וילדים ורהיטים ובדים. כולם ביחד. יש שם עמוד שקוראים לו "יותר דרכים לייצר יותר מקום". בשפה של איקאה הכוונה היא לקופסאות ומדפים על הקיר, ולמיטות שהן גם שולחן שהן גם חדר עבודה שהן גם חדר ארונות. במחשבה ההודית, שכבר אלפי שנים הופכת בשאלה כיצד "לייצר יותר מקום", יש כמה פתרונות אחרים כיצד לרווח.

מאז כתביה המוקדמים הודו מזהה את הבעיה האנושית בעולם כבעיה של צפיפות. העולם נברא מתוך הצפיפות הזאת והוודות, הכתבים ההודים המוקדמים ביותר, מספרות על אדם קוסמי ראשוני ששמו פורושה, ושהעולם קטן למידותיו. כמו נער שצמח מעבר למיטתו, גם קצות אצבעותיו של פורושה בולטים מעבר לגבולות העולם. בעצם המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה נבראת רק כשמחלקים את פורושה לחלקים. איבריו השונים הופכים להיות השמיים, הרוח, העננים, הים. והנה לכם פיתרון איחסון לחלל קטן. האם זה פתר את התחושה האנושית הקיומית של הצפיפות? לפי המחשבה ההודית האדם ממשיך לשאת את תחושת הצפיפות של פורושה בתוכו. ולכן מסע חייו הוא הניסיון לרווח לעצמו עוד כמה סנטימטרים, אם לא לגוף, אז לפחות לתודעה.

מטבח קטן מאוד של איקאה

מי שהצליחו להיחלץ מהצפיפות עשו זאת באמצעות פולחן אחד מושלם. הם זכו בעקבותיו לחיי נצח, ולקיום נטול צפיפות. מאוחר יותר קראו להם אלים. רגע לפני שהם פרשו אל המקום המרווח שלהם הם טשטשו את עקבותיו של אותו פולחן מושלם ומאז מנסים בני האדם בכל יכולתם לשחזר את הרגע. קורה, בסיפורים ההודיים, שזה מצליח. אדם או שניים ממצים את דבקותם באלים, או את הקרמה שלהם, או שמחשבתם מתבהרת לפתע, והם חוצים את הדחיסות ש"פה" ומגיעים ל"שם". לאיזה קיום מרווח, שהמקום לא צפוף בו, שהזמן החולף אינו מכביד בו. אלא שהפחד הגדול ביותר של האלים הוא, כמובן, הצפיפות. ולכן כשיותר מדי אנשים, נניח עיר שלמה, משביחה את הקרמה שלה ומצליחה להגיע גם היא אל עולם האלים, יעשו האלים הכל כדי להשיב אותם אל הארץ. יש על זה לא מעט סיפורים, על המניפולציות של האלים להרחיק מהם את בני האדם. ואפשר להבין אותם. אחרי הכל, הדבר האחרון שדרוש לאלים היא צפיפות בגן עדן.

מתוך קמפיין האו"ם ב-2009 לצלמצום הילודה בהודו

בהודו מקבלת בעיית הצפיפות הקיומית הזאת גם תוקף פיזי. שעון הילודה ההודי ממשיך ומתקתק, וזקני מדרס, ופונה, וצ'אנדיגר ודלהי עוד יודעים לספר, מבעד למסך האנשים החולפים מולם ברחוב, על השדרות המוצלות והמרווחות שהיו פה פעם. הקמפיינים ההודיים לצמצום הילודה ממציאים את עצמם ביצירתיות כבר ארבעה עשורים, אבל אף אחד אינו מופתע שהם לא עובדים. הרי שום קמפיין לא יעצור את טבעו של העולם. הצפיפות הולכת ומצטופפת.

בדיוק פה נכנסת המחשבה הפילוסופית ההודית. הקאמה סוטרה העמידה את ספר הייעוץ הזוגי הראשון בעולם, ובו אינספור כלים למצוא את המרחב בתוך זוגיות. לפעמים היא מלמדת כיצד להיות שלושים ושתיים נשים בגוף של אישה אחת. לפעמים היא מלמדת כיצד להיות זה עם זו מתוך מרחב. לא רק בגלל שחדר השינה שלכם ברוחב 7 מ"ר. שירת הסנסקריט הגדולה מכוונת את האדם אל עומקיה הבלתי נדלים של השפה ובתוך בית שיר אחד מעמידה משפטים עם ארבע משמעויות שונות. מה שנראה אולי דחוס מבחוץ מתברר כבעל אינסוף מרחבים: בכל מילה, בכל הברה, מסתתרים עולמות שלמים של משמעויות. מי שיודע למצוא אותם לא סובל יותר מצפיפות. ולבסוף, כתבי היער והפרישות שולחים מזה אלפי שנים את האדם אל הערבות הפתוחות, כדי לשכלל שם את יכולותיו לרווח את התודעה. עד היום יש לא מעט הודים שפורשים מחיי הבית והכפר למקומות שיוכלו לחיות חיים מדיטטיביים ולנשום נשימה אחרת. לא שטוחה ומהירה, אלא ארוכה ועמוקה יותר. הבודהה, מראשוני הפרושים, אמר לתלמידו, "היה אי לעצמך", ובכך שלח בכך את האדם לא לחפש איים אלא להפוך את עצמו לאי של מרחב ושקט בתוך ים הרעש, הדחיסות ופיתויי הלב והגוף. שלושת אלפים שנה מאוחר יותר מציע הקטלוג של איקאה,  בעמוד המטבחים בגודל 7 מ"ר, "בנו לכם אי קטן".

אחת מאינספור הקריקטורות ההודיות על הצפיפות ברכבת

הפוסט פורסם לראשונה בטור שלי בסלונה