תערוכת הצילומים של בהארט סיקה מצאה חן בעיניי מהרגע הראשון שראיתי אותה, כי כמעט בכל אחת מהתמונות שבה הצלחתי לזהות גבר הודי שפגשתי. אני מניחה שכל מי שביקר בהודו ובעיקר בבתים מקומיים ימצא בצילומים הללו תחושה מוכרת. ולפיכך, לאחר כל כך הרבה פוסטים על נשים, הגיע הזמן לעשות כבוד גם לגברים. קבלו אותו, הגבר ההודי:
ומי שהגיע עד לכאן ונהנה, ודאי ישמח לראות עוד פן של העיסוק ההודי (המעט אובססיבי) בקטגוריות אנושיות ובמינים של בני אדם, הפעם בציורים מדויקים מאוד ומקסימים, שכבר לפני כמה מאות שנים תיארו את מה שרואים בהודו עד היום – זוגות הודיים, גבר ואישה, לפי שיוך ומראה הקאסטה. ותודה לתומר על הלינק.
עבודת אלילים 
איך היה אפשר שלא להגיע עד לסוף הפוסט וליהנות. צילומים מרהיבים.
ובאותו נושא, היום ב YNET, ראיון עם ויקראם סווארופ מחבר "נער החידות ממומביי" – לשירי לב ארי.
כדאי לקרוא. מרתק.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3689224,00.html
בחיים שלי לא ראיתי כזאת חבורת פולנים.
מעניין מה רמת החיים הממוצעת של המצולמים.
מעניין גם מה הפער בינה לבין רמת החיים הממוצעת בהודו.
טוב האמת לא כזה מעניין.
יש לי הרגשה שאני יכול לנחש את התשובה.
לפגוש את כל הבאבאות שהתיירים מתלהבים מהם?
זה רק אחוז פצפון מההודים
רוב ההודים באמת נראים כמו אלה שבצילומים – ובאמת יש להם פרסטיז'ה פולנית כזאת עם כל הבגדים והריהוט שמסביבם.
צילומים מדליקים
וכמה זה מעורר געגועים…
האם הצילומים צולמו כולם בעיר מסויימת? האם הים הנשקף מהחלונות מרמז על מומבאי?
תומר, גם אצלי זה מיד עורר געגוע.. לא יודעת בדיוק היכן צולם, אבל גם אני הנחתי די אוטומטית שבמומבאי ..
העניין עם הצילומים האלו הוא שהם כל כך כל כך מדויקים – יש כאן התאמה נפלאה ממש בין הגבר – בגדיו, מבנה גופו, אפילו ההבעה שלו, לבין החדר, הבית, העיצוב. הוא הצליח איכשהו לבודד טיפוסים נורא מובהקים בצורה מדהימה
ואמיתי – אלו כמובן גברים הודיים עירוניים. אין כאן ייצוג לסוגים אחרים. ובשום אופן לא מדובר במיעוט זעום או בלתי מייצג!
וליעל שכנאי – תודה, גם על ההפניה 🙂
בדיוק אבל בדיוק.
כל הודי מצטלם כמלך.
כל צילום מרמז על עולם שונה.
מבחינת היחס למסורת ולקדמה.
מבחינת ההשפעות המערביות או ההצמדות לתרבות המזרח.
מבחינת הדימוי האישי. ההשתייכות לקבוצה מסוימת.
מרתק.
הי!
הצילומים צולמו בכמה מקומות – הרב בדלהי אבל גם בבומבי, אירופה וארה"ב (הוא מחלק את זמנו בין דלהי ואיפשהו באירופה – נדמה לי שפריס)
מה עם הקפה שלנו?
לנועם ולבית ראשון – מסכימה עם שניכם בכל מילה. נועם, אכן אפשר לראות דרך הצילומים הללו את התפישה העצמית של כל אחד מהגברים, כך שאינך נותר מול מראה חיצוני בלבד, אלא גם מול שיקוף פנימי.
ורותם יקירתי, איך שכחתי שיש לבלוג מומחית אמנות מודרנית פרטית? תודה על המידע. בואי לבקר יותר 🙂 הרבה הרבה נשיקות
מאוד מאוד אהבתי את הצילומים
תודה !
אני עוד אדפדף רבות בבלוג שלך, מקסים!