הודו של האילתורים הקטנים

 

בהינדי קוראים לזה jugaad – כינוי כללי לכל מיני אימפרוויזציות שנעשות מתוך אילוץ כלכלי, אבל מניבות עיצובים יפהפיים וגם המצאות לא קטנות. למרות שהעין נוטה להתרגל אליהן  – אלו הן ההמצאות שבסופו של דבר מגדירות את הנוף ההודי. לא תמיד ברור למה הדברים נעשו כפי שנעשו או באיזה אופן ובכל זאת, בכל פעם שמסתכלים עליהם – בפינות הרחוב או בחדרי הבתים – מתגלה  היצירתיות המקומית באחת מצורותיה היותר מרגשות.

הנה, למשל, כמה דומגאות מהרחב הציבורי, באדיבות הארכיטקט Bijoy Jain, ששואב מהן השראה ליצירותיו שלו:  

 

פיגומי דקלים

 

סירת דייגים

 

מדרגות

 

קורות עץ 

 

גלגל שיניים

 

דמויות גבס

 

בקתות קש

 

והנה jugaad ביתי – צולם  בבית משפחה באיי אנדמן שמפעילה כך את הטרנזיסטור שלה באי שבו סוללות אצבע אינן זמינות…

 

אבל מילולית jugaad הוא שמם של כל כלי הרכב המאולתרים שמיוצרים מכל הבא ליד, מגיעים עד ארבעים קמ"ש ומערכת הברקסים שלהם קורסת בדרך כלל בתום כמה שנות שימוש.

 

נהג מאולתר על משאית מאולתרת

 

עגלת בקר

 

 

כחלק ממחקר שלי על יצירתיות הודית אני אוספת עכשיו צילומים של jugaad -ים כאלו. אם יש לכם צילומם של אילתורים הודיים יצירתיים אשמח לקבל אותם מכם, אולי אף להעלותם כאן.

7 Responses to “הודו של האילתורים הקטנים”


  1. 1 שחר 23/03/2009 ב- 19:32

    גם אני תמיד התפעלתי מכושר האלתור וההמצאה שם. בניגוד למה שמלמדים אותנו בכל מיני קורסים במדעי החברה, במקרה של הודו העוני והצפיפות הם דווקא מנוף לפיתוח כושר ההמצאה והאינטליגנציה (והכאוס המקומי, כמובן, רק עוזר)

  2. 2 תומר 23/03/2009 ב- 20:45

    אותן צלחות חד פעמיות שעשויות לא מעלה בננה אלא משלל עלים יבשים ששזורים יחד ומוחזקים בעזרת מקלות? לצערי אין לי תמונה של זה…

  3. 3 לילך 23/03/2009 ב- 21:18

    הפוסט הזה הזכיר לי את יריעות הגומי שעליהם את מניחה את כפות רגלייך, וסנדלר ברחוב גוזר אותן ממש מסביב, לפי מידת הרגל שלך ואז בשנייה אחת מוסיף שתי גומיות, ממסמר אותן במרכז – והופ! יש לך כפכפי אצבע.
    אם תעלי עוד אסופה של כאלה – הייתי שמחה לראות תמונה של זה :))

  4. 4 נרי 24/03/2009 ב- 12:44

    צריך להיות חד עין כדי לגלות את הדברים שנמצאים כל הזמן מתחת לעין. ובהודו יש מליוני דברים מתחת לעין. יש לי כמה צילומים שנראים לי קשורים, אשלח לך לפרטי.

  5. 5 נמרוד 25/03/2009 ב- 08:30

    צילמתי בעמק פרווטי
    Hiking in Parvati valley

  6. 6 מיה 25/03/2009 ב- 09:53

    נמרוד, תודה על הקישור. עברתי בעצמי ליד הפריג'ידר המאולתר הזה כמה פעמים בדרך לקהירגנגה והתמונה שלך העלת חיוך על שפתיי 🙂

    לילך – אם תמצאי אשמח לצילום של כאלה. אני יודעת בדיוק על מה את מדברת..

    ותומר – אתה צודק. אני חושבת שכל עניין כלי האוכל המאולתרים זכאי לפוסט משל עצמו. אני אאסוף כמה צילומים. הרי רק למילה "צלחת" יש כל כל הרבה משמעויות מקומיות ששונות כל כך זו מזו.

  7. 7 אדם 01/07/2009 ב- 16:58

    נזכרתי היום באתר, והתגעגעתי לכתיבתך.
    מצפה בקוצר רוח לפוסט הבא.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




מיה טבת דיין

חוקרת מחשבה ותרבות בהודו, מלמדת באוניברסיטת תל אביב, סופרת.

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הספר שלי

2011, כנרת, זמורה-ביתן

קאסטות

גלגולי חיים


%d בלוגרים אהבו את זה: